מת"ק עציון

היו רק שלושה נוכחים במת"ק, כנראה בגלל רמדאן, וכולם נזדקקו לסיוע של סילביה ושותפיה.

חזרנו דרך אזור צפון אפרת, ובדרך הבחנו בעמדה צבאית שלא ראינו קודם.  הדבר לא היה מפתיע כי לרוב אין אנו נוסעות משם. רצינו לראות עד לאן אפרת השתרעה.  כאשר רואים את מספר הרב של בתים חדשים והכפר המרשים שנבנה עבור המתנחלים, וחושבים על בתי הפלסטינאים אשר כבר נהרסו ושמיועדים להריסה לצורך סלילת כבישים שיקלו על חיי המתנחלים, הגרון  נחנק.

פנינו לשלושת החיילים ושאלנו את שם הכפר: ח'רבת עליה.  אך פלסטינים שפנינו אליהם השיבו "אל ח'דר" ושאלו האם אנו זקוקות לעזרה.  ואז החיילת הצעירה אשר היתה, כנראה, אחראית במקום ניגשה אלינו, והתכוננו שתסלק אותנו.  אך היא היתה דוקא בחורה נחמדה אשר הקשיבה לנו בסבלנות כאשר הסברנו כי זו, באמת, אינה  אדמתנו.  שאלנו האם ידעה כי המתנחלים תוקפים פלסטינים לעתים רקרובות?  היא השיבה כי תקיפות כאלה אמנם מתרחשות והיא העבירה הוראות חמורות לפיקודיה כיצד עליהם להתנהג.  היא אמרה כי היא במקור מקייב, ורק לפני שבועיים הצליחו להביא את משפחתה לארץ.  אמרנו כי נעים היה לפגוש אותה, גם בתנאים הנוכחיים, ולשמוע דעותיה.