סיור בדרום ירושלים בצל הטבח של השבת השחורה

בבוקר אחרי ההתנקשות בביירות בסגן מנהיג חמאס הבינלאומי סאלח אל עארורי הוכרזה שביתה כללית בירושלים המזרחית. המחסומים ריקים, הרחובות ריקים. רק חנויות אוכל פתוחות וכמה בתי מרקחת. אווירה מדכאת. הוראות המעבר במחסומים לא השתנו מאז 7 באוקטובר: אין מעבר לפועלים פלסטינים בעלי תעודות זהות פלסטיניות; אין מעבר לסוחרים. פגשנו כמה חריגים: עובדי כנסייה, עובדת בבית אבות מבית לחם. החיילים היו ידידותיים, אבל הם דיברו על ה-7 באוקטובר כהוכחה ניצחת שכל הפלסטינים מסוכנים והכיבוש תוך דיכוי הוא הכרחי. נראה שדור החיילים נולד לתוך הכיבוש, לא מכיר את היסטוריית הסכסוך, ולא מדמיין מצב אחר – לא שתי מדינות ולא חיים משותפים. אז מה כן? לא חושבים הלאה.

 7:15   מחסום בית לחם – הריקנות מדהימה. מעבר אחד פתוח ועוברים שניים, שלושה. האוטובוסים לירושלים ריקים ולא זזים. סגור גם מעבר כלי הרכב לבית לחם. חיילת וחייל במצב רוח טוב. גם אותנו מקבלים כמעט בברכה.

קפצנו לראות מה קורה אצל השכנים בקבר רחל. גם שם כמעט ריק. בשבוע שעבר היו כאן חינגות אבל היום אפילו הנשים המבקשות מרחל פרי בטן נשארו בבית.

ההרחבות של כביש 60 לא מתקדמות – יש רק כמה כלים כבדים ועובדים בודדים.

נוכחות חיילים וחסימה בפנייה שהייתה לאל-חאדר מכביש 375 (המוביל מכביש 60 לביתר עלית ומערבה).  יש עבודות מעבר לחסימה, ואולי הכוונה היא ליצור כניסה חדשה לפלסטינים מחוסאן. לא רצינו לסבך את הנהג שלנו, אז לא ירדנו לשאול.

נסיעה דרך בית ג'אלא למחסום וואלג'ה – זוכרים שהיה בית ספר שדה הר גילה? במעשה קסמים מתנחלי הוא הפך להתנחלות גדולה של בתים דו-קומתיים, שיושבת על הרכס וחוסמת את החלק העליון של אל וולאג'ה. אבל הפעם יש חדשות טובות בנוגע להריסות המיידיות שהוכרזו לפני המלחמה ל-6 בתים בוולאג'ה התחתית - שהיא בתוך הגבול העירוני של ירושלים אך הוקפה בחומת הפרדה. הדיון בעתירה הסופית נדחה בינתיים, וזה טוב, כי כרגע מכינים תכנית מתאר חלופית שתמנע את איומי ההריסות המיידיות ואלה הצפויות להתרחש בעתיד.

לא נכנסנו לוולאג'ה עצמה, היא מטופלת היטב בידי עמותות עיר עמים ודהרמה חברתית. אבל נסענו דרך מה שאמור היה כבר להיות המחסום החדש של וולאג'ה, שנועד למנוע מתושבי הכפר הפלסטינים למעיין ההיסטורי אל חנייה (מקום בילוי לאברכים בזמן האחרון) ולמטעים שבסביבתו. גם שם אין מי שיבצע את העבודות.

נסענו לואדי נאר (הקונטיינר)  דרך כביש 1 ועזרייה  (זוהי עיירה צמודה לאבו דיס, שטח B מול הכניסה למעלה אדומים). הדרך ארוכה, עם ירידות ועלייה צרה ותלולה בסופה. יש דרך רחבה המובילה מהכניסה למעלה אדומים ישירות למחסום הקונטיינר, אבל ממנה מתפצל כביש צדדי להתנחלות קידר הדרומית למעלה אדומים. תושבי קידר לחצו, וכל הפלסטינים הנוסעים ממרכז וצפון הגדה לדרומה נאלצים לנסוע בדרך הארוכה.

בניגוד למה שציפינו – במחסום עצמו התנועה לירושלים לא הייתה עמוסה, וגם לא ראינו שעצרו מכוניות. ובעצם, איך יגיעו פלסטינים רבים לכאן כשיש חסימות מסביב לכפרים ולעיירות בדרום הגדה. 

שתי חיילות מג"ב מחסומים ניגשו אלינו וניהלנו שיחה קצרה וידידותית, שבה התברר שלדעתן, הטבח ב 7 באוקטובר הוא המאורע המכונן והמרכזי ביותר של 57 שנות הכיבוש הישראלי (גם בגדה) ואין בלתו.

חנות/בית הקפה בצומת מעל המחסום ריקה מאדם והמדפים ריקים למדי. אין נוסעים בדרך - אין פרנסה - אין כסף לקנות מצרכים.

חיילים בחזרה נסענו דרך אבו דיס בצד הפלסטיני של חומת ההפרדה. הרחובות ריקים ורק חנויות אוכל פתוחות. בסביבת אוניברסיטת אל קודס ניכר שהיו כאן מהומות ומחאות לפי פחי זבל הפוכים שהיו זרוקים על הכביש. האזור הוא בשליטה אזרחית פלסטינית ובשליטה צבאית ישראלית.