ברטעה-ריחן: דינמיקה מתנחלית לנגד עינינו

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
מרינה בנאי, רותי תובל
02/05/2021
|
Afternoon

15:00-16:30

 

השעה שלוש. אנו חולפות על פני מחסום ברטעה-ריחן. פועלים רבים כבר ממהרים הביתה לגדה. במגרשי החנייה יש מקום רב.

בדרך למחסום יעבד-דותן אנחנו מבחינות במכוניות שנוסעות בדרכי עפר חדשות שעוקפות מחסומים ומקצרות את הדרך ליעבד. במחסום עצמו - תנועה רבה שמצטברת לעיתים לטור של יותר מעשר מכוניות. מתנחל שמגיע ממבוא-דותן מציע לנו ללכת לצפות בהתנחלות יצהר: "שם יש בעיות (התעללויות קשות ומתמשכות בפלסטינים). אנחנו פה חיים בשלום עם השכנים". הבטחנו לו שחברותינו צופות בכל מקום ושהאג'נדה שלנו היא לצפות במחסומים. נראה שנחה דעתו.

בשובנו למחסום ברטעה-ריחן נכנסנו לחניון הפלסטיני. רכבי הסעה רבים אוספים את הפועלים, רובם בוני חריש. מכונית בעלת לוחית זיהוי כחולה עם סמל האיחוד האירופי מאחור וללא לוחית מלפנים מעוררת את סקרנותנו. בעליה, בחור צעיר, מספר לנו שהביא אותה מגרמניה (לא הבנו בדיוק באיזה אופן) ומוציא מתוך הרכב לוחית פלסטינית שעדיין לא הספיק להתקין.

בדרך למחסום טורה-שקד פנינו לכיוון התנחלות ריחן (מרחב התפרinfo-icon) כדי לתהות על קנקנו של המבנה הענק שצמח לידה. הדרך שנפרצה אליו עדיין אינה סלולה אך לצידיה כבר יש אבני-שפה ומדרכות. התברר לנו שזהו האנגר שמשמש לאיחסון והפצה של מוצרים שונים, כנראה לסופרמרקטים. בינתיים יש רק שלטים שמכוונים לנהגים שאמורים לפרוק ולהטעין סחורות. נסענו בעקבות אוטובוס תיור שהמשיך לנסוע מעבר להאנגר וחנה ליד קאראוון בודד שצופה על נוף משגע. קבוצה גדולה של אנשים ירדה ממנו והצטופפה מול הבחור שגר שם בשכירות ומתכנן לשתול במקום כרם גדול ולהקים מסעדה. חסרים לו רק כמה אישורים וקצת זוזים (כסף), לדבריו. הוא מספר בגאווה על המתנדבים הרבים שבאו אחרי רצח אסתר הורגן מטל מנשה כדי לפרוץ דרכים חדשות ולהפגין נוכחות. כששאלנו מישהו מהקבוצה מיהם ומה מעשיהם כאן - הוא העיד על עצמו ועל חבריו שהם "אינטלקטואלים ימניים" השייכים ל"פורום קפה שפירא" (למעוניינים - פרטים באינטרנט). את דניאלה וייס זיהינו כשניגשה לרכב השטח שלה. פנינו אליה ושאלנו למעשיה כאן והיא אמרה שהיא פועלת להקמת אורחנים בהתנחלויות וכאן כנראה יקום, לדבריה, אחד מהם. עזבנו תוהות בינינו על הדינמיקה המתנחלית שהתרחשה לנגד עינינו.

במחסום טורה-שקד הכל כרגיל: מלוכלך ושקט. החיילים נוהגים בנימוס יוצא דופן כלפי העוברים במחסום, שואלים לשלומם, אולי לרגל צום הרמאדן, והמעבר מהיר.