“למה אתה לא מגרש גם את העדר של המתנחל?”  שאל הרועה הפלסטיני.  
“כי מה שלו מותר – לך אסור”, ענה החייל הממונה על אכיפת החוק (חוק האפרטהייד) בבקעה.

המתנחל “אורי”, הקים לפני כשנתיים מאחז פיראטי משלו בשולי שמורת הטבע באום זוקא, קרוב למחנה צבאי. מאז הוא מתגורר בו עם משפחתו והם דיירי הקבע היחידים במאחז. תוך כדי כך הוא השתלט על דעת עצמו על כמה מאות דונמים מהתנחלות חמדת ועד להתנחלות רותם . איך הוא עושה את זה?  כי לרשותו עומדים כוחות הצבא וגם רשות הטבע והגנים בצפון הבקעה.

מתאם פעולות הממשלה בשטחים ענה לשאלה של העיתונאית עמירה הס, שהמאחז אכן אינו חוקי לדעתו  והוצא לו צו איסור בנייה. כלומר, אסור לבנות שום מבנה חדש.

לאחר כמה חודשים, כשהתגלה שהמאחז הבלתי חוקי הזה מקבל אספקת מים בחינם מהמחנה הצבאי, הוא עבר למקום חדש בעומק השמורה. מובן שכל מה שנבנה שם היה בניגוד לצו, אבל אף אחד לא בא להרוס אותו. אדרבה, הוא מקבל מים מהתנחלות חמדת ואף נסללה עבורו דרך גישה פרטית. דיירים נוספים במאחז הם נערים לפני שירות צבאי (מה שאנחנו קוראים “נוער גבעות” מהתנחלויות שונות בגדה), שנפלטו ממערכת החינוך ועזבו את בתיהם. הם עובדים אצלו בהתנדבות ובעזרתם הוא מגדל עדר פרות גדול.
הצעירים הללו מתנכלים באופן שיטתי לרועים הפלסטינים, ומגרשים אותם משטחי המרעה באיומים. הם זורקים אבנים, משתוללים בין הכבשים עם טרקטורון, מגדפים וכיו”ב.  הרועים פוחדים להסתבך ולרוב הם מחזירים את העדר הביתה. אם הם לא מסתלקים, הפורעים מזמינים לעזרתם את הצבא. מגיעים כמה חיילים ובשיתוף פעולה מלא פוקדים על הרועים לעזוב את המקום.

עד השבועות האחרונים “אורי” פעל בעיקר באזור התנחלות חמדת, והתנכל לרועים מחדידיה, מח’אלת מכחול ומסמרה. אחד מתושבי סמרה, שנטפלו אליו יום יום במשך חודשים, באמת התייאש, מכר את העדר שלו ועזב את האזור.

לאחרונה העביר “אורי” את העדר או את חלקו להתנחלות משכיות, כאשר הוא משתלט על השטח עד התנחלות רותם, מרחק של כ-10 ק”מ בקו אוויר מחמדת. לרועים הפלסטינים מקהילות עין אל חילווה, אום ג’ימל ופרסיה נאמר שאסור להם לעבור עם העדרים מזרחה לכביש אלון. השטח ההוא מסומן במפות כשמורת הטבע אום זוקה, ששום פעילות “שמורתית” לא מותרת בה לפלסטינים. המצנחלים יכולים להתגורר בה, לרעות בה ובעיקר לגרש משם את הרועים הפלסטינים ועדריהם. 

מצוקת הרועים והצאן קשה. העשב שנבט לאחר הגשמים הראשונים עדיין נמוך מדי. עדיין נזקקים לשאריות העשב מהחורף הקודם ומחפשים שטחים שעדיין יש מה ללחך בהם.
לפני  יומיים נכנס הרועה ס’ מאום ג’ימל לרעות ממזרח לכביש ונתקל שם ב”אורי” עם העדר שלו. התפתחה תקרית: אורי הזמין את הצבא, החיילים באו ועצרו את ס’ בטענה שאסור לו להיכנס עם העדר לשמורת הטבע! הוא הוחזק במחנה צבאי יותר מ-5 שעות, אזוק בידיו ועיניו קשורות בפלנלית. לבסוף  שוחרר בהתערבות מתנדבי תעיוש.

למה מותר למתנחל היהודי גם להתגורר וגם לרעות בשמורה, ואילו את הרועה הפלסטיני לוקחים למעצר? לבעיה הזאת נכנסים מתנדבי תעיוש ולוחמים לשלום, אשר באים ללוות את הרועים  המאוימים, לרוב בדרום הבקעה. עד כה הם לא פעלו כמעט באזור משכיות. ל”אורי” יש עדר פרות מגזע משובח. יש לו 280 ראש, כל פרה עולה מעל אלף שקל. מאז שהגיע למאחז הוא קונה עוד ועוד פרות. 
ממה חיים הוא והנערים שאיתו? מאין מגיע כל הכסף לאחזקתם? מי מממן אותו? מי שלח אותו (אם בכלל) לגור במקום ומי הסמיך אותו לגרש את התושבים הפלסטינים, שרובם מתפרנסים מרעיית צאן?

המידע הזה שמעתי מהשכנים הפלסטינים וגם מביקורים במאחז לפני כשנה.