מחסום ברטעה מתקתק כמו מעבר גבול, אבל הוא לא

צופות: 
מרינה בנאי ורותי תובל (מדווחת)
01/06/2021
|
אחה"צ

15:00-16:30

עברנו במחסום ברטעה-ריחן. החניונים בצד הפלסטיני (שטח סי) מלאים במכוניות. פועלים רבים שבים מהעבודה.

מחסום יעבד-דותן מתנהל ללא עיכוב בהשגחה של חיילים ממרומי הפילבוקס. פגשנו שם את מודענו הוותיק ס' "הבדווי" (כך הוא מכנה את עצמו), שמסיע נוסעים במכוניתו בין מחסום ברטעה לג'נין. ס', אב ל-21 ילדים, הזמין אותנו לביתו באמריחה. הוא גר עם משפחתו הענקית במין קומפלקס של מבנים רעועים וחצרות פנימיות, מגובבות בגרוטאות מכל הבא ליד. בתוך העירבוביה הזאת הוא מגדל יונים, ברווזים, תרנגולות, ארנבות. מוכר אפרוחים. כשנכנסנו למכונית עטו עלינו נשים וילדים: "סעדנא, סעדנא" (עיזרו לנו). אחת הילדות עומדת להינתח בעיניה בבי"ח שיבא. קישרנו אותם עם מתאם ההסעות הפלסטיני של עמותת "בדרך להחלמה". ס' מבקש תמיד, כבר שנים, רק טלוויזיה.

עברנו שוב במחסום ברטעה-ריחן שמתקתק כמו מעבר גבול, אלא שקילומטרים לא מעטים מפרידים בינו לבין הגבול הלגיטימי של ישראל.

במחסום טורה-שקד הכל כרגיל. שקט ומלוכלך. בשובנו נכנסנו שוב לביקור אצל הזוג הנחמד מעזבת א-רעדיה* שמצפה עדיין לבטריה הגדולה שאמורה להגיע מדובאי ולהפעיל אינשאללה את הפאנלים הסולאריים שילדיהם רכשו עבורם. בינתים בטריה קטנה מפעילה כמה פאנלים לכמה שעות ביום וגם הגנראטור עדיין בשימוש.

*עזבת א-רעדיה, יישוב לא מוכּר, אינו מחובר לרשת החשמל אבל נמצא בגוגל-ארת'.