אל-פאריסייה בקעת הירדן: סופש שקט (יחסית) לרועים בבקעה

יום שישי 01.03.2024
גליה ואני (מיקי) יצאו מתל אביב לפארסיה, למשמרת לילה. הגענו בסביבות 17.30 והחלפנו דברים עם חברי המשמרת הקודמת. שני אירועים התרחשו אצל נ', שהמאהל שלו נמצא ליד התנחלות בקעות. מתנחלים מהמאחז הבלתי חוקי של אורי, ליד שמורת אום זוקא, ניסו פעמיים להבריח את העדר של הרועה הפלסטיני. הוא ביקש מהם בנועם לא להפריע לכבשים כי יש מקום לכולם. המלווים התקשרו למשטרה. בסופו של דבר המתנחלים החליטו לרעות במקום אחר. שתי ההיתקלויות הסתיימו ללא צורך בהתערבות שוטרים או צבא. אין לדעת איך היו מסתיימות, גם כאשר ברור וידוע לכולם שלרועה הפלסטיני מותר לרעות שם.

כרגיל עשינו סבב בין משפחות, תה קפה ואף ארוחת ערב. הפעם, לעת לילה, שוחחנו עם הנשים בלבד ושאלנו על מקומן ותחושותיהן בחברה ובפארסיה, והן  ושאלו אותנו על משפחותינו. שיח נשים.

בשעה עשר שכבנו לישון והתעוררנו עם בוקר אחרי לילה שקט ושלו . ירדנו לאוהל של א' לצפות וללמוד איך עושים פיתות, אמא שלו אופה אותן מדי בוקר על טאבון גחלים.

יום שבת 02.03.2024
עם בוקר הגיעו מלווים של משמרת השבת. גאיה, אשל ועדי, המלווים של נ' שהגיעו מחיפה שלחו הודעה שהם ממשיכים אליו ישירות וביקשו להיות בקשר במקרה שיתעוררו בעיות. גם דן וקוסטיה נסעו ישירות לח'לת מכחול ללוות את הרועה י' ובניו. כל השאר הגיעו לפארסיה. דני, ארטם ומאיר יצאו ללוות את א' ובנו למרעה באזור המאחז של צוריאל, המסונף להתנחלות גבעת סלעית וממנו לעיתים יוצאי נערי גבעות ומכים את הרועים.

סופיה, רחל ואני נשארנו במאהל פארסיה לנוכחות מגינה*. היה שקט ורגוע. שלושה עדרים של תושבים אחרים רעו בסביבה ללא כל הפרעה. עדר המתנחלים לא נראה, גם לא ליד התנחלות רותם. אולי המתנחלים יצאו לעונג שבת הפעם. אני והמלוות שנשארו במאהל (שתיים חדשות) הסתובבנו להיכרות עם הסביבה,  צפינו בגדיים שרק נולדו ועדיין לא יוצאים למרעה,  עשינו היכרות עם המשפחות ובכל בית  הוזמנו לתה וקפה, עזרנו בהפעלות יצירה עם הילדים בחמר לבן ושיחקנו בכדורגל עם נבחרת הנוער והילדים של הפארסיה.

היום השמשי עבר בשלווה בכל המקומות – עם נ' ליד בקעות, עם י' ליד חמדת ועם א' שחזר לפארסיה.

כאשר העדרים שבו מהמרעה הנשים חלבו את הכבשים והילדים התייצבו בתור לפני דני, שהילדים מכנים אותו דני ביצ'יקלטה (דני אופנים) לתיקון התקלות.

עזבנו בסביבות 18.00 לא לפני שהוזמנו ולא יכולנו לסרב לארוחת ערב גדולה של מקלובה. אחד הילדים החליט להראות לנו להטוטים עם אחת העיזים.

כך בוודאי ייראו הימים כאשר יבוא השלום. הלוואי שיבואו רבים כאלה עוד קודם.

_________________________
 

• נוכחות מגינה: משמרות יומיומיות של מלווי הרועים סביב השעון, כהגנה על קהילות הרועים מפני התקפות המתנחלים

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­