בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ג' 20.1.09, אחה"צ

צופות: 
דליה פ., דבורקה א. (מדווחת)
20/01/2009
|
אחה"צ

יום מדכא ומייאש, החיילים מתייחסים אל הפלסטינים באכזריות. תרבות השקר וגסות הרוח חוגגות בכל פינה.

 
2.20 זעתרה – 20 מכוניות ממתינות בכיוון דרום.

 
2.30 חווארהבמגרש החניה התרגשות רבה. הרבה מאוד נהגים בשטח, המחסום מושבת וגם שער המעבר לשכם סגור. 

א. האנשים סיפרו שדקות לפני כן שני חיילים פצעו פלסטיני בראשו לאחר שהכו אותו קשות ברובים כשהיה אזוק, על האדמה וקשור עיניים. כעבור עוד מספר  דקות שמענו צפירות של אמבולנס שכנראה הגיע לאסוף אותו. מדברי האנשים הסתבר לנו שאחיו של הפצוע (נהג מונית) עקף אנשים שעמדו לפניו בתור הממתינים. החיילים התעמתו איתו ואז האח שהיה אתו ניסה להתערב לטובתו. החיילים הוציאו את האח מהתור, ניסו לאזוק אותו וכשהתנגד התגברו עליו, אזקו, הפילו לארץ והכו  אותו. 

 
ב. כשהתקרבנו לפתח היציאה מהחסום במגרש למטה (הצד הרחוק מהקרוסלות), ירדו לקראתנו שתי חיילות וחייל עם נשק מוגבה על החזה, ומרחוק צעקו בפראות  שוב ושוב "עופו מפה! תסתלקו לי מהעיניים!" ועוד צעקות מכוערות. כששאלנו אחת מהן "למה את  צועקת?" התגובה הייתה שוב בצעקות רמות מרחוק ובמשפט המחץ "על הזין שלי!". באותו זמן הופיע במקום גם מפקד המחסום (סגן ?) כולו סמוק ונרעש גם הוא צועק בהשתוללות פקודות לחיילים, ואל החיילות צועק שלא ידברו איתנו, הכול בצעקות ללא שליטה עצמית.

אנשים במקום אמרו שהוא היה זה שיחד עם עוד חייל הכו ברובים את הפלסטיני הכפות

 
ג. בגלל הנסיבות נסינו אבל לא התעקשנו להתקרב לשטח הקרוב לקרוסלות. כעבור דקות הופיע סרן זהרני מהמת"ק, סילק את הפלסטינים שעמדו במגרש ליד המעבר למחסום. ביקשנו לדבר אתו, הוא הבטיח מספר פעמים לחזור אלינו אבל נעלם. 

ד. בינתיים, בערך ב- 2.50 התקשרנו אל המוקד (סליחה על הפירוט המייגע, פשוט נראה לנו שמשהו מאוד מקולקל גם פה ואולי אפשר שייבדק). דיווחנו על מה שראינו ושמענו במקום, ועל כך שהמחסום והמעבר לשכם סגורים והצבא מתנהג בפראות.  ענה לנו חייל בשם ניר שהבטיח להעביר את ההודעה. אמרנו לו שנתקשר שוב כדי לברר מה נעשה. כעבור כ-1/4 שעה כשהתקשרנו למוקד השיחה נותקה, חזרנו על הניסיון עוד כ-5-6 פעמים ובכל פעם בצלצול הראשון היא נותקה. התקשרנו מטלפון אחר ונענינו מיד. ענתה חיילת בשם נויה. נסינו לברר אצלה מה נעשה עם ההודעה שלנו ומדוע מישהו במוקד מנתק את השיחות מהטלפון שלנו. לא היה לה מושג. אמרה שהיא חדשה במוקד, וכשביקשנו לדבר עם המפקד, אמרה ש"אין כאן אף אחד", אחר כך הסכימה להעביר לנו את מי שכנראה בכל זאת היה שם. אחרי שניות ארוכות של התלחשויות העבירה לנו את ניר, שכמובן הכחיש שניתק את שיחותנו, אמר שכן דיווח על ההודעה שלנו ולא חידש כלום.
 

בערך ב- 3.00 חודשה הפעילות במחסום ונפתח השער לשכם. היו בסככה כ-  100-150 ממתינים, התנועה זרמה בקצב די מהיר, אצל החדשים שהגיעו מדדנו זמן המתנה של 20 דקות.
עמדנו  הפעם לא בסמוך ליציאה מהמחסום, אלא מהצד. 

 
 4.00 בית פוריכ,

בדרך לשם מחווארה עמדו בצד הכביש 'האסור לפלסטינים', 3 מכוניות, אחת מהן מונית והאמר צבאי שעצר אותן.  כשהגענו לקרבת המחסום, עמדו במרכז הכביש מספר חיילים ואסרו על אוטובוס של מתנחלים לעבור לכיוון אלון מורה ועלינו להמשיך. הם הסבירו שהיה אירוע של זריקת אבנים בכפר סאלם ולכן מעכבים את התנועה. סביבת המחסום מכל הכיוונים הייתה ריקה.

 
4.10 חווארה - בסככה כ- 50 איש.
 
4.30 זעתרה- 20 מכוניות בכיוון דרום.