בית איבא, שבי שומרון, יום א' 26.10.08, אחה"צ

צופות: 
אליקס ו., רותי ו., סוזן ל. (מדווחת)
26/10/2008
|
אחה"צ

מתרגם:  צ'רלס ק.

סיכום:  ספרו של מילן קונדרה, "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" דן בכאב ובסבל.  אין "קלות" בו, וגם לא בכיבוש.  היום, במיוחד, הורגש כובדו של הכיבוש, אפרוריותו, משקלו, תחושת האסון שברקע.  כך שהורגש היום השחור הכבד והבלתי נסבל של הקיום.

13:40  שבי שומרון

תנועה ערה בשני הכיוונים דרך המחסום שנפתח בכביש מס' 60: משאיות פלסטיניות, מכוניות פרטיות, מוניות, אוטובוסים.  אנו שואלות את החיילים לגבי מתנחלים יהודים אשר עוברים בדרכם לחומש, עליו דווח כי בימים האחרונים – ראה זה פלא – הופיעו שני מבני עץ חדשים.  חייל אחד אומר (כצפוי) כי אינו יודע; שני עונה ש"הצבא מוריד אותם אחרי כמה ימים."  לך תדע...

אנו שומעות כי יש בעיות עם מסיק הזיתים באיזור התנחלות שבי שומרון.  היום היה אמור להיות הראשון מתוך ארבעה הימים אשר הוקצבו למסיק באיזור ההתנחלות, מעברו הפנימי של כביש הביטחון.  לא רק שהצבא הגיע באיחור כדי להביא את האנשים – כמאה במספר – כדי למסוק את הזיתים מאדמותיהם, אך לנשים נאמר כי לא יוכלו להשאר כי לא הביאו את תעודות הזהות שלהן (למסוק את הזיתים שלהן, על האדמות שלהן!).  הושגה פשרה, ונאמר לנו כי במקום תעודות הזהות הצבא "לקח" אדם בשנות השלושים לחייו (מבלי לתת סיבה, כמובן) "למשטרת קדומים."  אנו רושמים את פרטיו ונכנסות לפעולה בהגיענו לבית איבא.

14:00  בית איבא

בכדי לפתור את הבעייה של תושב דיר שראף שנלקח לקדומים, אנו פונות לעזרת נשות מחסום ווטש.  אחת מהן מגלה כי אדם משומרי משפט עזר לו, כך שאין צורך למעורבותו של מחסום ווטש!  עד שאנו עוזבות את המחסום כעבור שעה, אנו לומדות כי הצעיר חזר לביתו בדיר שראף.  ת., נציג המת"קinfo-icon בבית איבא, גם ניסה לעזור ונתן לנו את מספר הטלפון של מת"ק קדומים.  העובדה כי הקו היה טפוס כל הזמן אינה מורידה מנסיונותיו של ת. לסייע.

בהגיענו למחסום, קידם את פנינו שלט גדול מנייר בריסטול אדום, שעליו היה כתוב, באותיות גדולות:

תודה לווטש במחסום על תרומתכן להצלחת מאבקנו.  פעילי תנועת הטרור.

אין זו הפעם הראשונה שראינו דבר כזה, אך לפני כחודשים הבטיח היועץ המשפטי של יהודה ושומרון לעורכי הדין של מחסום ווטש כי לא יופיעו ביטויים פוליטיים כלשהם במחסומים.  כך שהשלט הזה היה הפרעה חמורה של האיסור הזה.  אנו מדווחות על כך לסגן נ., מפקד המחסום.  "זה היה כאן כאשר הגעתי, אין לי מושג למה או מה זה."  לא אכפת לו, הולך ומפטפט עם החייל המטפל בממתינים בתור המהיר.  בזמן שהחיילים אינם שמים לב, אחת מאתנו ממהרת לעמדת הבידוק המרכזית ומקלפת את השלט המעליב מהקיר, ושנייה מתקשרת לעורך הדין של מחסום ווטש.

מעט תנועה נכנסת ויוצאת משכם.  סטונדטים רבים, נשים וגברים, חוזרים מהאוניברסיטה, מחזיקים ספרים בזרועותיהם.  מיניבוס הבא מטובא עוצרinfo-icon במחסום, כל הצעירים יוצאים; הם בדרכם לרמאללה ואנו תוהות האם נוכל לעזור.  למזלם הם מורשים לעלות חזרה למיניבוס וממשיכים בדרכם כעבור ארבע דקות.