בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 20.7.08, אחה"צ

צופות: 
נעה פ., יהודית ב., טל ה. (מדווחת)
20/07/2008
|
אחה"צ


15:05 מחסום צומת תפוח ריקה.
 

15:15 מחסום חווארה
מפקד מחסום: סג"מ דויד, נציג מת"קinfo-icon – טארק, משאית שיקוף פעילה, 3 עמדות בדיקה. 

בבואנו, הרוכלים מספרים ש"היום בסדר".
חיילת מ"צ מסבירה בסבלנות אין-קץ ובקול רגיל לפלסטיני: "אז תיקח ותלך. יללה. קישטה." (כך). 

חייל מאבטח ניצב ליד עמדת הבדיקה וקנה הרובה משורבב באמצע השביל כך שכל המסיים בדיקה חייב להתנגש ברגליו בקצה הנשק. מפקד המחסום שניגש לברכנו לשלום מטה אוזן לתלונה שלי על המעבר הבלתי אפשרי בין קנה הנשק ועמדת הבדיקה ומבטיח לדאוג שזה לא יקרה.
 

מ"צית ניגשת אלינו וטוענת שמשמרת שלנו בבית איבא כתבה עליה שקרים שהיא השפילה ערבים.
"אני אף פעם לא משפילה ערבים. אף פעם לא." אני שואלת אותה מה זו השפלה בעיניה וכאן היאנזכרת ש"אסור לי לדבר אתך, אבל שתדעו שנורא נפגעתי". 

תור הנשים והקשישים זז יחסית מהר.
16:00 מגיעים הכלבנית וכלב הרחרוח. 

17:30 בשובנו מבית פוריכ, פתאום רואות את כל החילים רצים כמוכי אמוק ומכוונים את הרובים
לעבר קבוצת שיחים מחוץ למחסום, וצועקים בקולות ניחרים: "אש! אש! אש! אש!... "וגם "מחבל אחד נפצע!"  "אני יוצא באיגוף שמאלי!..."קטעים. גם אנחנו וגם הפלסטינים נהנינו לצחוק למראה המהומה ומהעובדה שלפחות לא דוחפיםאותנו ומסלקים אותנו ברצינות תהומית מהמקום. בכל זאת אנשים עוכבו דקות ארוכות.בקיצור – תרגולת "תרנגול". כעבור 10 דקות קול ברמה נשמע: חזל"ש. (חזרה לשגרה). 

מלווים אקומניים מצוות יאנון צפו גם הם בתיאטרון הקרבי והייתה הזדמנות להחליף חוויות...
 

צחוק בצד, גם תיאטרון האבסורד הפך כבר לחלק שגרתי במפלצת שנקראת מנגנון מניעת התנועה החופשית של הפלסטינים בארצם.

ב-18:00 עזבנו.
 

מחסום בית פוריכ  16:40

המחסום ריק ממכוניות, תנועה דלילה מאוד של הולכי-רגל. ועדיין אישה צעירה עם תינוק על הידיים ושלושה זאטוטים שרוצים להיכנס לשכם נאלצת להביט בזאטוטיה נתקעים בקרוסלה ננעלת לרגע שעבורה בוודאי הוא נצח, עד שהחיילת נזכרת לשחררם ולהעביר גם את האם והתינוק.
ה"זולה" של אבו סאלח מתפתחת ואנחנו נהנות מהצל ותה המרווה והשיחה הנעימה עמו וחבריו.