בית פוריכ, חווארה, יום ג' 24.6.08, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
קארן ל, חנה כ (מצלמת ורושמת)
24/06/2008
|
Afternoon
Seriously? Does this make us safer?

14:45 – מחסום חווארה
הגענו. קבלת הפנים היתה אילמת, ברכת השלום שבפינו לא נענתה על ידי החיילות, ושאלת ניסיון לברר אצל החיילים מדוע המחסום ריק כמעט (השהות של מי שנזקק למחסום היא כ-20 דקות) נשארה ללא תגובה. לעומת זאת, נהג רכב של "צוות משואה" שהיה לבוש במחצית המדים (חולצה אזרחית), הפגין יוזמה ופנה אלינו כנראה כדי לבטא ידע אישי: "אסור לכן לצלם."
המחסום התמלא יותר, עדיין צילמנו.

המפקד מ' חזר על הפקודה: "אסור לצלם." אנחנו הבהרנו שמותר, שאנחנו מצלמות (במקרה זה מאחורי הסורגים) את האזרחים העומדים במחסום, ואף הבטחנו שלא נצלם את פני החיילים.
הוא, בנחישות: "גם בתמונה שלכם מכאן אני יכול לזהות את פני החיילים." כמעט שהצענו, בנוסח החידה המצויירת לילדים: "הסתכל היטב בתמונה ומצא: היכן החייל?"     

     

16.20 מחסום בית פוריכ
פגשנו אדם שעוכב לשלוש שעות ובכך הודה גם המפקד. המעוכב הוא איש המשטרה הפלסטינית. לדבריו של המפקד, האיש עבר עבירת תנועה חמורה. תהינו: "זה עונש? הרי כבר הובהר שאסור לכם לעכב למטרת ענישה?"
המפקד: "אילו היה אסור, המג"ד לא היה מאשר לנו. עובדה שהוא אישר."
לאחר התערבות של קארן הובטח לנו שהאיש ישוחרר.
עבירת התנועה: נסיעה בנתיב אסור, ה'יליד'/ה'מקומי' התגנב לכביש-אדוני-הארץ (כביש אפרטהיידinfo-icon "מדיסון"). כאן דווקא המפקד החייכן פתח בשיחה חביבה, שאל למעשינו, ולימד אותנו בנועם את "זכותנו על הארץ, חברון שלנו זה שלושת אלפים שנה." לא, הוא לא דתי.

5.00 – עזבנו.