בית פוריכ, חווארה, יום ג' 24.6.08, אחה"צ
14:45 – מחסום חווארה
הגענו. קבלת הפנים היתה אילמת, ברכת השלום שבפינו לא נענתה על ידי החיילות, ושאלת ניסיון לברר אצל החיילים מדוע המחסום ריק כמעט (השהות של מי שנזקק למחסום היא כ-20 דקות) נשארה ללא תגובה. לעומת זאת, נהג רכב של "צוות משואה" שהיה לבוש במחצית המדים (חולצה אזרחית),
הפגין יוזמה ופנה אלינו כנראה כדי לבטא ידע אישי: "אסור לכן לצלם."
המחסום התמלא יותר, עדיין צילמנו.
המפקד מ' חזר על הפקודה: "אסור לצלם." אנחנו הבהרנו שמותר, שאנחנו מצלמות (במקרה זה מאחורי הסורגים) את האזרחים העומדים במחסום, ואף הבטחנו שלא נצלם את פני החיילים.
הוא, בנחישות: "גם בתמונה שלכם מכאן אני יכול לזהות את פני החיילים." כמעט שהצענו, בנוסח החידה המצויירת לילדים: "הסתכל היטב בתמונה ומצא: היכן החייל?"
16.20 מחסום בית פוריכ
פגשנו אדם שעוכב לשלוש שעות ובכך הודה גם המפקד. המעוכב הוא איש המשטרה הפלסטינית. לדבריו של המפקד, האיש עבר עבירת תנועה חמורה. תהינו: "זה עונש? הרי כבר הובהר שאסור לכם לעכב למטרת ענישה?"
המפקד: "אילו היה אסור, המג"ד לא היה מאשר לנו. עובדה שהוא אישר."
לאחר התערבות של קארן הובטח לנו שהאיש ישוחרר.
עבירת התנועה: נסיעה בנתיב אסור, ה'יליד'/ה'מקומי' התגנב לכביש-אדוני-הארץ (כביש אפרטהייד
"מדיסון"). כאן דווקא המפקד החייכן פתח בשיחה חביבה, שאל למעשינו, ולימד אותנו בנועם את "זכותנו על הארץ, חברון שלנו זה שלושת אלפים שנה." לא, הוא לא דתי.
5.00 – עזבנו.