אנו נמצאים בתקופה שבה הניכור, העיוורון, השתיקה, הגזענות והמיליטריזם מתפשטים כמגיפה. ההנהגה הפוליטית בישראל מלבה פחדים קיומיים לשם ביסוס שלטונה תוך שימוש בהפחדה מתמדת. כך מתפתחת אי לגיטימציה של האחר כנורמה, תוך רמיסת החוק והצדק ופגיעה בדמוקרטיה. כל אלה מאפשרים את המשך הכיבוש.
אנו עדות ראייה לקורבנות הנוספים של הכיבוש – חיילי צה"ל, בנינו ובנותינו הנאלצים לפעול בסיטואציות לא אנושיות ועלולים לשלם על כך מחיר יקר בפגיעה בנפש. לכל אלה יש השפעה הרסנית על החברה הישראלית כולה, שהופכת לאלימה יותר ויותר.
לקחנו על עצמנו להאיר בעין אזרחית מקומות חשוכים אלו ולרשום את הכתובת על הקיר. פרופ' אבישי מרגלית מכנה זאת עדות מוסרית, עדות של העומדים ואינם מאפשרים את אי נראות העוול. הופכים אותו תוך מאמץ עיקש ומתמיד לנראה ונשמע.
כ 300 חברות מחסוםwatch מחויבות לפעילות היום יומית של התנועה: יציאה למחסומים, לחומות, לגדרות, לכבישי האפרטהייד ולדרכי העפר החקלאיות, לבתי המשפט הצבאיים, למת"קים, לקשרים עם הפלסטינים בביתם ועל אדמותיהם.
תנועת הנשים של מחסוםwatch הצליחה להוות קול נשמע בשיח הישראלי.
קול השולל את הכיבוש והמתנגד לו תוך מאבק למען זכויות אדם.
עמירה איתיאל, מדברי פתיחה בערב יום זכויות האדם ובמלאת עשור למחסוםwatch, 9.12.2010
פני הכיבוש המשתקפים בדוחות בשלהי שנת 2010 ובתחילת שנת 2011
בקעת הירדן
לנגד עינינו מתבצעת סגירה הרמטית של התושבים הפלסטינים באזור: ניתוק ממרקם חייהם, מניעת גישה ישירה לכפריהם, ניתוק והפרדה מבתי ספר אזוריים, מטיפול רפואי, משטחי חקלאות שהופכים לשטחי אש (כלומר לשטח צבאי סגור), ניתוק והרחקה ממקורות המים שלהם, שמדינת ישראל משתלטת עליהם ו/או מייבשת אותם. כל זה במרחק גדר מהתנחלויות מוריקות וברכות שחייה מצננות.
מתוך הדוחות
1.
... ביקרנו באל פרסייה – יישוב פלסטיני קטן הממוקם על אדמתו החוקית, אלא שכאשר שאבו מים
ממעיין שבבעלותם הצבא חתך להם את הצינורות ואסר עליהם לשאוב מים בתואנה שהמעיין הוא שמורת טבע. בלית ברירה החלו תושבי אל פרסייה לשאוב ממימיו המלוחים של מעין אל מליח, הזורם למרגלות יישובם, מעשה שצימצם באורח ניכר את האפשרויות לגדל ירקות. רק ירקות חסיני מליחות יכולים לגדול במים אלו. אלא שגם כאן התערב הצבא ולפני שלושה שבועות חתך שוב את הצינורות והחרים את ארבעת המשאבות שהזרימו את המים לשדות. עתה עומדים השדות והחממות יבשים ומבוישים... הדוח המלא כאן
מחסומי הקצה
המחסומים הממוקמים בנקודת ההפרדה בין שטחי פלסטין למדינת ישראל נקראים בשפה מכובסת מעברי גבול (טרמינלים), שם קורות זוועות השחר בהסתר הלילה, כאשר אלפי פועלים, ברי המזל שקיבלו אישורי עבודה בישראל, שעובדים את אדמותינו ובונים את בתינו, נבדקים הם גופם ותעודותיהם לפני אור ראשון כדי להספיק ולהגיע לקבלנים בצד הישראלי בשעה 7. הם קמים לעמל יומם בשעה 2 או 3 לפנות בוקר במטרה להספיק ולהגיע בין הראשונים לתור במחסום הנפתח בשעה 4:30. המחסום מופעל על ידי חברות אבטחה אזרחיות במטרה לחיסכון בכוח אדם צבאי, ושם הם מועברים טיפין טיפין...
2.
... פתאום ראינו שהתור נדחק ונמחץ, ונשמע מין רחש שנוצר מלחץ של האנשים הנופלים אחד על השני כמו חפיסת קלפים, נמחצים וכמעט נופלים קדימה. החלו דחיפות וצעקות, מאות אנשים טיפסו עד גג המתקן, נתקלים בכבלי חשמל, עומדים על ראשיהם וכתפיהם של העומדים על הקרקע... ובתוך כל זה - אין עם מי לדבר! רק חומות, ברזלים ואדישות נוראית. רק אשנב אחד פתוח לבדוק את ההמון. שלושתנו עומדים המומים, חסרי אונים מול המראה המזוויע הזה - כמו עדר. אנשים שכל רצונם הוא להרוויח את לחמם בכבוד. הדוח המלא כאן
וכך חוזר התיאור גם מן המחסומים באייל, בארתאח בסנסנה, בקלנדיה, במחסום 300, במיוחד בימי א' עם שחר.
חברון ודרום הר חברון
מדברי חברתנו מיכל צדיק הפוקדת בקביעות את המחסומים באזור זה: חברון הפכה לעיר רפאים, יש בה 29 חסימות המפרידות את הפלסטינים מן החיים. אנחנו מנסות להוות לפלסטינים ולילדי בתי הספר העוברים בחסימות, נר של תקווה לעתיד טוב יותר, במקום בו הם מכירים ישראלים כמתנחלים - מתעמרים, או כחיילים נושאי רובים.
3.
...לפתע הגיע כוח גדול של עשרות שוטרי מג"ב, מת"ק, שב"כ כנראה ועוד, סגרו את המקום ושעטו קדימה "במבצע צבאי נועז". הכוח התפרץ לעבר "הפושעים המסוכנים", הם בעלי הדוכנים ברחבת הכניסה למחסום. תוך זמן קצר הוחרמה הסחורה, נלקחו מפתחות הרכבים וזהו!! סוחר עוד ניסה לבקש את הפיתות, שאולי יורשה לקחת עמו.... דבר לא נעלם מעיניהם: לא קרטון של דברי מתיקה שניסו להסתיר ברכב אחר, לא סיר ולא פחית משקה. לא יכולנו לעשות דבר. הרכבים המוחרמים נשלחו בשיירה למת"ק עציון בבית לחם. לשאלתנו, ענה קצין: "אני מעדיף לא לענות על זה". מפקד המבצע אמר: "זה לא חוקי!". הוא התכוון לשוק המאולתר שקם, לא לכיבוש... הדוח המלא כאן
סיורים בכפרים
"אם אנחנו לא נראים אנחנו גם לא רואים," אמר לנו הרב אשרמן מראשי תנועת רבנים שומרי משפט בפגישה אקראית בכפר עוורתא, לאחר חילול בית הקברות שם. חשבנו לאמץ מוטו זה לפעולותינו בכפרים.
התיעוד מהכפרים מהווה חלק חשוב מפעולותינו בשומרון, במיוחד בכפרים הנמצאים במובלעת ("מרחב התפר"), שיצרה גדר ההפרדה המנתקת את החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם. משטר היתרים הושת על החקלאים. חלקים רבים מאדמותיהם הופקעו ונגזלו לטובת הגדר. בכל ביקור עולות ונשמעות תלונות על מספר ההיתרים המצומצם שניתן להם לעיבוד האדמות, על אי חידוש אישורים קודמים, על אי היכולת להתפרנס. ככל שאנו מדברות עם ראשי הכפרים ותושבים שנפגעו, אנו שומעות על עוד ועוד עוולות. דוח מלא בעניינים אלה כאן
4.
... המצוקות יכולות להיות כלליות כמו העדר חשמל בכפר (שופא), חסימות של הכפר מכל צדדיו (ג'מעאין, שופא),השלכת פסולת תעשייתית בתוך הכפר או בין מטעי הזיתים (בכיפל חארת). הזרמת מי שפכין מהתנחלויות לשדות הכפר (זאוויה, חארס), הררי אשפה שנערמו על ידי משאיות ישראליות ליד הכפר (עזון, ג'איוס), אי חיבור של הכפר לבארות של הכפר שנשארו מאחורי הגדר (ג'איוס, בית ליד וספארין). סימון חדש של כביש למתנחלים בלבד בתוך שדות חקלאיים ששייכים לכפר מבלי להודיע למועצת הכפר ולאדם שהשטח שייך לו (תולת). כמו פלישת חיילים לתוך הכפר בלילה (עווארתא), מעצרים של צעירים (בג'איוס, בתולת, בעזון) , חבלה ברכוש, לפעמים גם מקרים של ביזה (בעווארתא), וגם נושאים פרטיים: אי מתן פיצויי פרישה, אי תשלום מביטוח לאומי אחרי תאונת עבודה. חוסר אפשרות להתאחד עם בן משפחה שנמצא בירדן, החרמת רכוש על ידי חיילים ואי החזרתו (חארס) ועוד ועוד... [מתוך דיווח פנימי לקבוצת הכפרים]
מנועי שב"כ ומשטרה
בנסיונותינו להקל בהשגת אישורים למנועי שב"כ ומשטרה, שאינם יכולים לברר מדוע הם מנועים ועד שלא תוסר מניעתם לא יוכלו לעבוד בישראל ולהתפרנס, אנו מגלות התאנות והצרת צעדים מכוונות.
5.
... עוולות רבות נגלו לעינינו, החל מסחיטת כספים עצומה מאנשים חלשים אלו על ידי דוחות תעבורה שאותם נתאר בהמשך (בשנת 2005 או 2006 נודע לנו ש"השנה הניבו (!) דוחות התעבורה מנהגים פלסטינים בשטחים יותר מ-3 מיליון שקלים)... מתוך מורה נבוכים להתנהלות משטרת ישראל בשטחים הכבושים, הדוח המלא כאן
ילדים פלסטינים
דוח מיוחד בנובמבר מדבר על הילדים הרוכלים במחסום קלנדיה, המנסים להתפרנס בצל המציאות האלימה והדורסנית. אלו אינם מסתופפים תחת כנפי "המועצה לשלום הילד", ואין להם מגן.
6.
...איננו יודעות היכן ומתי נפגוש בהם שוב: בחזית מחנה הפליטים בצמוד למחסום, זורקים אבן? בבית המעצר "עופר" בעת משפט, או בבית הכלא... הדוח המלא כאן
7.
... בימי ב' וה' הם (הילדים) מובלים זוגות זוגות לאולם 2 של השופטת רס"ן שרון ריבלין-אחאי במחנה עופר. אזוקים זה לזה בבגדים חומים של עצירים בטחוניים, כך הם מובלים למשפט. כיתת בית ספר של ממש, אלא שבמקום מורות וסייעות ישנן קלדניות, תובעת ושופטת.
בד"כ אלו ילדים המואשמים ביידוי אבנים, ייצור וזריקת חפץ מבעיר. אבל הם תחת גיל 18, ובכך מפירה ישראל את החוק הבנ"ל. ומספרם הולך מתעצם לאחרונה, כשרוב התיקים הנדונים בכלא עופר הם של קטינים, כאילו שזו המשימה החשובה של צהל בימים אלו". כפי שכותבת עפרה בן ארצי: "אין פניה של המדיניות הנוכחית להסדר עתידי, כי אם לצריבת תודעתם של הקטינים, להכינם להמשכו של הכיבוש". הדוח המלא כאן
דרכי התיעוד שלנו
זמן רב התרכזנו בדיווח מן המחסומים. הודות לפעולותינו הפצנו את דבר קיומם בציבור.עם עליית אובמה נפתחו חלק מהמחסומים הפנימיים הגדולים לתנועת רכבים והתחלנו בפעולות תיעוד חדשות. למדנו על בעיות הכיבוש כפי שלא הכרנו מקודם: נכנסנו לכפרים, יצרנו קשרים אישיים עם פלסטינים ולמדנו מהם על הבעיות הקשות במרחב התפר (שטח פלסטיני שנקרע מהגדה באמצעות גדר ההפרדה), גזל האדמות וכליאת הכפרים במובלעת חונקת, מניעת בנייה לפלסטינים באדמותיהם בשטחיC ועוד.
דרכי התיעוד וההפצה שלנו התרחבו. הפקנו סרטי תעודה ואנו עורכות סיורים לכל המעוניין. יש דרישה עולה וגוברת ללמוד ולדעת בציבור.
השינוי, אם מתרחש, כרוך בפתיחות לכאב, בניסיון, ובמסע האישי של כל אחת מאיתנו במשמרות מדרום הר חברון, ירושלים, השומרון ועד צפון הגדה. ההתפכחות מתחוללת רק בזכות המגע עם בני אדם בשר ודם מהעם האחר ומתוך התוודעות לסיפורם ולנקודת מבטם. אותם קשרים הנוצרים ביננו הם גם אלו שנותנים לנו וגם להם כוח ותקווה.
עלינו לפרק לא רק את חומות הבטון המפרידות בינינו, כי אם גם את חומות הדימוי של הפלסטיני והדה הומניזציה. להעביר את המסר שמעבר לחומות ישנם בני אדם שרצונם לחיות בחופש ובשלום ממש כמותנו.
---------------------------------------------
כתבה וליקטה: עמירה איתיאל
צילום: תמר פליישמן / משמרת מחסוםwatch בצל חומת ההפרדה