בית פוריכ, חווארה, יום ש' 1.3.08, אחה"צ

צופות: 
ויוי צ', חנה ב' (מדווחת)
01/03/2008
|
אחה"צ

חווארה
הגענו לחווארה בשעה 13:00 בדיוק לחילופי המשמרות. קבוצה הולכת וקבוצה באה.
לשמחתנו גם הכלבניות סיימו תפקידן.  
זרם שוטף של אנשים הבאים משכם. המעבר בתור ההומניטרי דורש כ-20 דקות. לעומת זאת נדרשת שעה או יותר למעבר בתורים הרגילים. כרגיל מרימים בגדים עליונים, מסירים החגורות, מרוקנים הכיסים – כל זה דורש  זמן גם אם כולם פועלים בקצב סביר.
המעבר לרכב משכם דרומה הוא איטי מאד. לרכב שאחריו עקבנו, לקח שעה וחצי מאז שראינו אותו מגיע לתור ועד שהוא עבר.
 
בדיקת נוסעי המכונית נעשתה בתחילת המשמרת שלנו ע"י א', חיילת מ"צ, שגסותה מדהימה אותנו בכל פעם שאנו צופות בה במחסום. היא לא "איכזבה" גם היום,  ובהיותה ותיקה במקום היא זו המדריכה את החיילים החדשים הנמצאים איתה בקבוצה. התוצאה רעה. תוך כדי המשמרת שלנו בא למחסום המג"ד ע' וניגש גם לשוחח איתנו.  לאורך כל המשמרת לא פגשנו בנציג מת"קinfo-icon במחסום. 

בית פוריכ
מול תחנת המוניות, בצדו השני של "כביש מדיסון", עמד האמר ובו שלושה חיילים. מייד כשהגענו פנו אלינו ושאלו האם אנו מכירות "את החוקים". לא ענינו והמשכנו בדרכנו למחסום.
מעט תנועה -  הן של הולכי רגל הן של מכוניות. מפקד המחסום ניגש לשאול אם "הכל בסדר". רק כאשר עברנו לצידו השני של המחסום, היכן שמצויר "הקו הלבןinfo-icon", הוא חזר ודרש כי נעמוד בצד השני כי זה המחסום "שלו" והוא "המחליט". כאשר לא נענינו לבקשתו הוא חזר למחסום והחליט לסגור אותו. אנחנו לא זזנו ממקומינו. אחרי שניות אחדות, כאשר גם שאר החיילים הציעו לו לרדת מן העץ, המחסום נפתח ושוב לא היה שיח וסיג בינינו לבין חיילי המחסום. 

מכונית ישראלית נעצרה על כביש "מדיסון". אחרי זמן ניגשנו לברר במה מדובר. מצאנו שני אנשים עומדים לצד המכונית וליד הרבה קופסאות שאנו חשבנו כי הן קופסאות ירקות, אח"כ התברר כי מדובר בסיגריות. פנינו למוקד ההומניטרי לבירור. אחרי עוד כרבע שעה חזרנו למקום ואז התברר כי מדובר בישראלי שהסיע במכוניתו פלסטיני  על כביש "מדיסון", שאסור לפלסטינים. צילמנו ממרחק – מה שהקפיץ את החיילים. אחד מהם ניגש אלינו ודרש לראות את התמונות, אחרי שסירבנו הוא הודיע כי אנו מעוכבות והוא מזמין את המשטרה. כאשר החלטנו לעזוב הודענו לחיילים כי אנו עוזבות – כל זה להבטיח שלא ישתמשו נגדנו בנשק השלוף שבידיהם. החייל הודיע שהכל בסדר, אמרו לו לא להתעסק איתנו...
 

כאשר הגענו אל מול הכניסה להתנחלות איתמר, התפרצה לפתע מכונית אל אמצע הכביש באופן שכמעט ונגרמה התנגשות בינה לבין הרכב שלנו. מהמכונית יצאו אזרח חמוש וקצין (נראה מילואימניק), השניים ניגשו למכונית ושאלו מהיכן באנו. הנהג שלנו, שהודות למיומנותו ניצלנו מהתנגשות, הביע את דעתו על האירוע ללא חשש. האזרח דרש ממנו תעודה אך הנהג סירב והודיע שיראה את התעודה רק לקצין. עם "אדוני הארץ" אין לנו שיח וסיג. שוב נוכחנו בסימביוזה בין הצבא למתנחלים. הקצין התערב בינתיים ושאל היכן היינו. ענינו כי אנו באות מבית פוריכ. "אסור לכן להכנס לבית פוריכ זה שטח A ". התווכחנו והסברנו כי בית פוריכ איננה שטח A ואנו יכולים לנסוע לאן שחפצה נפשנו. הקצין נאלץ להודות שהצדק עמנו –ועזבנו לדרכנו.