מחסוםWatch מתריע - מרץ 2012 | מחסוםווטש

מחסוםWatch מתריע - מרץ 2012

שישי, 9 מרץ, 2012


חברון ודרום הר חברון

הסיורים שיוזם שר החינוך, שלטענתו אינם פוליטיים, חזרו והעלו את חברון לשיח הציבורי. הטענה כלפי יוזמה זאת היא שיש כאן "שימוש מניפולטיבי בתלמידים ובמורים שיהפכו בעל-כורחם לכלי משחק פוליטי". אך לדברי השר, משרד החינוך מקפיד לשמור על ייצוג של יותר מתפיסת עולם אחת. האמנם? – ניסיון שעשה בית ספר תיכון בירושלים לחשוף את תלמידיו ליותר מ"תפיסת עולם אחת" נקטע באיבו.

ברצוננו להביא מספר דוגמאות המשקפות את הקשיים הנוראים שנתקלים בהם הפלסטינים בחיי היומיום בחברון ובדרום הר חברון.

בעיתון ידיעות אחרונות הופיעה כתבה  על אישה, שגרה בתל רומיידה בחברון, ומתנחלים שרפו בפעם החמישית את מכוניתה. האישה פתחה בשביתת רעב כי היא כבר אינה יודעת מה לעשות. הלכנו לראות אותה. האנה אבו היכל יושבת ליד מכוניתה השרופה, מוקפת עיתונאים וצלמים מכל העולם. היא יושבת, אישה מבוגרת, כבדת גוף, רגליה צבות והיא מספרת את סיפורה: אילו הייתה יהודיה הייתה מקבלת מכונית ללא מכס עם תו נכה ורשות להחנות את רכבה הכי קרוב לבית. אך היא אינה יהודיה והיא גרה קרוב מדי למתנחלי תל רומיידה, ולכן אסור שרכבה יחנה ליד הבית. המכוניות שלה ושל שכניה חונות בוואדי סמוך והיא נאלצת כל יום לרדת ולעלות, מרחק של כ-500 מטר, אל המכונית וחזור הביתה. אבל בוואדי עובר שביל "למתנחלים בלבד", ובעצם אסור לה לעבור שם והמכונית בסכנה, והיא צריכה לשלם למישהו כדי שישמור על הרכב. אז איך אפשר לחיות כך? לבקשת הצלמים והעיתונאים האנה קמה ממקומה וראינו עד כמה קשה לה ההליכה. (חברון 18.1.2012).

החלטנו לבקר בבית הספר "קורדובה". בהגיענו למדרגות העולות לביה"ס, מגיע נועם ארנון – דובר הישוב היהודי בחברון - ולמראה האורחת שלנו, המצלמת את איזור בית הדסה, אומר: "צלמי, צלמי את המפלצות". אנחנו מזכירות לו שהם לא מפלצות בעינינו. "גם אם אתם עושים עוולות, אתם בני אדם", הערה שהוציאה לו את הרוח מהמפרשים, הוא מפטיר משהו ונוסע לדרכו.... על הקירות של ביה"ס קורדובה מרוח גרפיטי מאז חודש אוגוסט: "חברון שלנו מאז ומתמיד".
אנחנו מבקשות לדעת איך הסתיימה השביתה שפרצה בגין שינוי נוהל המעבר במחסום תרפ"ט ובו דרישה שהמורות העוברות בו תיבדקנה פעמיים ביום במגנומטר. המנהלת מספרת שהם חזרו לעבודה מכיוון שביום חמישי (20.10.2011) המתנחלים איימו לעלות ולכבוש את ביה"ס: "אם המבנים ריקים אנחנו ניקח אותם". צוות ביה"ס סיפר על האלימות, הקללות וניבולי הפה של המתנחלים. באירוע זה נכחו שוטרים וחיילים ואיש מהם לא עצר את האלימות של המתנחלים, ולעומת זאת עכבו לחקירה את השרת הפלסטיני. המורות החליטו לפתוח את ביה"ס אך יגיעו רק אלו שגרות קרוב ואינן חייבות לעבור את המחסום. מתנדבות ממלאות את מקום המורות החסרות.  19 המורות הגרות באזור H1 ממשיכות לא להגיע. אנחנו מבקשות למצוא דרך לסיים את הסכסוך הנקודתי במחסום תרפ"ט ולחזור לנוהל שבו התאפשר מעבר המורות דרך שער רגיל. להפתעתנו, הצבא הביע נכונות לשתף פעולה עם הגישור שלנו: שוטרים ביחד עם נציג המת"ק הגיעו לשיחה עם הנהלת בית הספר. בפגישה חזרו וציינו הפלסטינים את האנומליה שחווים תלמידי חברון בצאתם ובבואם לביה"ס ואת חד צדדיותה של המשטרה בעמידתה בינם לבין המתנחלים. אחרי דין ודברים ממושך נמצא הפתרון: המורות תחזורנה לנוהל המעבר הקודם, שהיה כל כך חשוב לתחושת הכבוד שלהן מול אלימותם של מתנחלי חברון. (חברון 24.10.2011).


דרום הר חברון

הגענו כדי להתרשם מהסיפור של עקירת עצי הזית באזור. עצרנו ליד המאחז הלא-חוקי אשתמוע, חצינו את הכביש כדי לצפות מרחוק בכרם שחלקו נעקר. לא עברה דקה ולמעלה במאחז הופיעו בריצה 7-8 מאנשי המקום כשהם מסתכלים לכיווננו ואחד מהם מנפנף אלינו בתנועה של "הסתלקו, עופו מפה!". תוך כדי כך הופיע בריצה מהירה גם חייל וכשהוא הגיע לקצה ההר גם כיוון אלינו את נשקו. חזרנו מיד לרכב כדי לא לחמם את האווירה. (דרום הר חברון 24.10.2011).

הרבה אירועים מתרחשים לאחרונה בכפר א-תוואני. אנחנו מזדעזעות מהרשעות ומהאטימות שבהתנהלות המדינה ומוסדותיה כלפי אנשי הכפר. כל חטאם הוא שהם גרים לרגלי ההתנחלויות מעון וחוות מעון, ושבתחום מגוריהם יש ממצאים ארכיאולוגיים. ביום שישי, ה-3.2.2012, הגיעה קבוצת מטיילים מטעם "טיולים בשבילי התנ"ך". קודם ביקרו ביטא, שם יש בריכות מימי נבל הכרמלי, ואחר כך באו לראות שרידים של "בית הכנסת" העתיק בא-תוואני. "מישהו יידע אתכם? ניסה לתאם איתכם?" שאלנו את האנשים, שחצרם הפכה לקדושה. "לא", הם עונים בפליאה על עצם השאלה. האוטובוסים חנו בכניסה לכפר והמטיילים נכנסו ברגל, מלווים במשטרה ובצבא, התפללו ותקעו בשופרות. הצטרפו אליהם יהושפט טור ואחיו מחוות מעון ואנשי התנחלות מעון, שאינם מחמיצים שום הזדמנות להיכנס ולהציק לאנשי א-תוואני. אחרי כשעה וחצי של מהומה הלכו.

באותו ליל שבת נכרתו בדרך מסתורית כ-25 עצי זית ליד ביתם של התושבים ועוד 15 עצים בחלקה מרוחקת יותר. אנשי א-תוואני התלוננו במשטרה. אמש, בחצות, שמעו רעשים, יצאו לראות מי בא. "משטרה, צבא" ענו להם, "כנסו הביתה". נכון, הם באו. לשמור? להגן? לעצור מתנחלים? לא, לא נעצר איש. ככה יום ועוד יום, לילה ועוד לילה.

וקצת היסטוריה: משנת 1981, כשהוקמו מעון ואח"כ החווה הצמודה אליה, נהנים אנשי א-תוואני מנחת זרועם של שכניהם, החל בזיהום בורות המים ע"י השלכת פגרי תרנגולות פנימה, המשך בעקירת עצי זית וכלה בהצקות ובהפחדת הילדים הבאים מהכפרים הסמוכים לביה"ס הנמצא במקום. בשנת 2004 נמצא פתרון, שצה"ל הסכים לו והתחייב לקיימו: ג'יפ צה"לי עם חיילים ילווה כל בוקר את הילדים הבאים מטובא ונאלצים לעבור ליד מעון, בדרכם לביה"ס. צה"ל לא מעז למנוע מבריוני חוות מעון להשתלח בילדים: יותר פשוט ויותר זול להצמיד משמר צבאי לקבוצת ילדי ביה"ס בוקר בוקר. אנשי א-תוואני מתלוננים שבזמן האחרון הצבא אינו מגיע כלל או שהוא מגיע באיחור רב, והילדים, שסוכם ללוותם ב-7.30 בבוקר כדי שיגיעו בזמן לביה"ס, מאחרים או שהם נאלצים לחזור הביתה מחמת הפחד שלהם ללכת ללא לווי. (דרום הר חברון 6.2.2012)