מחסוםWatch מתריע - ינואר-פברואר 2010 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - ינואר-פברואר 2010

ראשון, 21 מרץ, 2010

לא יודעים מדוע ואין לאן לפנות......
על רקע המצב הכלכלי הקשה בשטחים הכבושים והמחסור בידיים עובדות במדינת ישראל תמוהה התנהלותן של הרשויות בתהליכים הקשורים במתן אישורי תעסוקה לפועלים פלסטינים לעבודה בישראל.
פלסטיני המעוניין לעבוד בישראל אינו יכול לבקש אישור עבודה, אלא אם נמצא מעסיק ישראלי המוכן להעסיקו ולבקש אישור עבודה עבורו. איך ימצא פלסטיני מעסיק ישראלי אם אינו מורשה להיכנס לתחומי מדינת ישראל? יתר על כן, אם מעסיק ישראלי, המשווע לידיים עובדות, מבקש לפתוח תיק להעסקת פועלים פלסטינים, הוא נכנס לסבך בירוקרטי. למעשה כוונת השלטונות היא למנוע העסקת פועלים פלסטינים.
אבן נגף נוספת העומדת בפני המעסיקים והפועלים הם קשיי המעבר היומיומיים במחסומי הכניסה לישראל. הזמן הנדרש למעבר יכול להשתנות מיום ליום ונמשך לעתים שעות רבות. המתנה ממושכת תורמת לאובדן ימי עבודה ופרנסה. פועלים מתייאשים מהסיכוי להגיע בזמן למקום העבודה והמעסיקים, שנפשם קצה באיחורים התכופים, מחפשים חלופות לכוח העבודה הפלסטיני.
פועלים שעבדו שנים רבות בישראל עלולים למצוא עצמם לפתע ברשימות השחורות של השב"כ, בלי שהוזהרו או שניתן להם הסבר על סיבת המניעה הפתאומית. שנים עבדו אנשים אלה בישראל,  לשביעות רצונם של מעסיקיהם. המעסיקים ניצבים עתה בפני קיר אטום.  הכול מסתתר תחת מסווה של  "ביטחון".  מדובר באלפי פועלים פלסטינים המוכרזים כמנועי שב"כ. במידה שהעובד הפלסטיני מצליח להגיע לפגישה עם אנשי השב"כ, הוא שומע לא אחת את משפט המפתח: "אתה תעזור לנו ואנחנו נעזור לך. ולא - לא תקבל לעולם אישור עבודה".
פלסטינים שבקשותיהם מסורבות בשל מניעה ביטחונית זכאים להגיש ערעור. אולם, מזה זמן רב אין כתובת ברורה להגשת הערעורים. חדשות לבקרים משתנים לא רק הנהלים אלא גם הכתובות שאליהן צריך להפנות את הבקשות. אם הגוף המטפל בערעורים שונה, אין הודעה מתאימה לגופים הנוגעים בדבר על דבר השינוי.  הרשות החדשה האמורה לטפל במעסיקים אינה יודעת דבר על תפקידה החדש.
במאה ה-21 יכולים פונים הנדרשים לשרותי משרדי ממשלה או רשויות לעשות כן בדואר אלקטרוני או  בפקס. לא כך במינהל האזרחי. שם  נדרשים הפונים לקבוע פגישה טלפונית עם פקיד ולהתייצב בפניו אישית: והטלפון איננו עונה. או - "החליט" שאיננו עונה.
המקרה של נ' מייצג את מצבם של עשרות פועלים ומעסיקים שניסו לערער על המניעה הביטחונית בתשעת החודשים האחרונים.
נ' הוא בשנות ה- 30 לחייו, אב לילדים. עד מחצית יולי היה לו היתר והוא עבד בחברה בירושלים. בקשת המעסיק לחידוש האישור נדחתה. ההסבר:  נ' הוכרז כמנוע שב"כ.
בראשית אוגוסט 2009  ביקש המעסיק להסיר את המניעה הביטחונית, ביחידה המטפלת בהיתרים במינהל האזרחי.
בהיעדר תשובה, נשלחה כחודשיים לאחר מכן בקשה נוספת, הפעם עם העתק לראש המינהל האזרחי וליועץ המשפטי ליהודה ושומרון (היועמ"ש).
תשובה לא נתקבלה. לקראת סוף אוקטובר 2009, נשלחה בקשה לראש המינהל האזרחי ובה עשרות שמות של פועלים שלא קיבלו תשובות, כולל בקשתו של נ.
לקראת סוף אוקטובר שונו הליכי הערעור. המעסיק מילא טופס שנשלח לכתובת החדשה, הפעם בישראל, היא שאמורה לטפל במתן היתרים.
נכון ל- 14.2.2010 - טרם הגיע מענה.
נ' הוא רק אחד מרבים, ושייך לבני המזל שמעסיקו  מעוניין בו ומוכן להשקיע את המאמץ הנדרש  - ולחזור על תהליך הבקשה  שוב ושוב.
התנהלות זו מהווה פגיעה חמורה בזכויות האדם. ראשיתה בקלות הבלתי נסבלת שבה מצרף השב"כ אנשים לרשימות השחורות בלא שנחקרו כלל, והמשכה בקושי הרב הכרוך בהגשת ערעור על המניעה. התהליך כולו בלתי סביר בעליל.  האם הכוונה היא להרתיע מעסיקים מהעסקת פועלים פלסטינים? או שמא  הכוונה היא לשמר את האוכלוסיה הפלסטינית באי וודאות מתמדת ובחוסר ביטחון כלכלי וליצור מאגר של משתפי פעולה בכוח?