מחסוםWatch - ארגון נשים ישראליות נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם, שעוסק באחד ההיבטים החמורים של הכיבוש - הגבלת חופש התנועה של הפלסטינים בשטחים הכבושים.
זכותם של התושבים להגיע ולעבד את אדמותיהם וחובתו של המפקד הצבאי להגן עליה. זכות זו לגישה חופשית לאדמות איננה מותנית בהיתר (מתוך אתר מינהלת מרחב התפר
).
האמנם?!
לכפר חירבת עסלה בנפת קלקיליה היו לפני הקמת הגדר 6000 דונם. בעקבות הקמת הגדר נלכדו 70% מאדמות הכפר בצד המערבי של הגדר (ה"ישראלי", או כפי שהוא נקרא "מרחב התפר".) בגדר התקינו שער חקלאי שאמור לאפשר את גישת החקלאים לאדמתם, במרחק קילומטר מערבה מהדרך המובילה מהכפר לאדמות החקלאיות. השער אינו קרוב לאדמות החקלאיות של תושבי הכפר ואין גישה אליהן בכלי רכב (טרקטור). בהיעדר דרך נאותה נאלצים החקלאים להגיע אל אדמותיהם ברגל או על גבי חמורים בשטח הררי קשה לתנועה. כך נמנע מהחקלאים לעבד את כרמי הזיתים שלהם . הצבא גם אינו מאפשר לצעירים ללא מלווים מבוגרים לחצות את השער ולהגיע לאדמות. לאחר שעות הלימודים מנועים הילדים מלעזור להוריהם. רוב מקבלי האישורים הם תושבים שהוכיחו בעלות על אדמתם ועמדו בדרישת המנהל האזרחי ולמרות זאת הם מקבלים בדרך כלל אישורים עונתיים בלבד ולא אישורים שנתיים. בעל אדמה יכול לקבל היתר אחד נוסף לבן משפחה מדרגה ראשונה וגם הוא היתר עונתי בלבד. אין אשורי עבודה לשכירים.
זכותם של החקלאים להגיע ולעבד את אדמותיהם, אך המפקד הצבאי האמור להגן על זכות זו קבע כי השער ייפתח רק שלוש פעמים ביום - שעה בבוקר, חצי שעה בצהריים וחצי שעה אחר הצהריים. גם כאשר נפתח השער בשעה הנקובה, הוא נסגר הרבה לפני שעת הסגירה המוצהרת. החיילים מעבירים את אלה שהגיעו וסוגרים אחרי מספר דקות. (מתוך מכתב של צוות מחסומי מרחב התפר של מחסוםwatch אל ראש המינהל האזרחי ואל היועמ"ש לאיו"ש).
חירבת עסלה אינה מקרה בודד. בגדר מותקנים 31 שערים חקלאיים על פי החלוקה הבאה:
- 16 שערים עונתיים - נפתחים בעונות חקלאיות בלבד (קרי - למסיק, למשך שבוע עד שלושה חדשים).
- 10 שערים יומיים - שער שנפתח במשך כל השנה פעמיים-שלוש ביום למשכי זמן שבין רבע שעה לשעה בכל פעם.
- 3 שערי מרקם חיים - פתוח לאורך כל השנה, בכל יום למשך כ-12 שעות. בדרך כלל למעבר בין כפרים שנחצו או כפרים שרוב אדמותיהם הושארו מהצד המערבי של הגדר.
- 2 שערים לבית בודד - שער שמיועד למעבר כמה משפחות, או משפחה אחת, שבתיהן הושארו מהצד המערבי של הגדר.
שערי המחסום פתוחים, אך מעטים עוברים. אנשים חוששים מהחרמת האישורים כתוצאה מכך שלא חזרו באותו יום ו/או דרך אותו שער. האישורים החקלאיים תקפים משעה 05:00 בבוקר ועד לשעה 19:00 בערב. אבל השערים הללו נפתחים רק פעמיים בשבוע ונסגרים בשעה ב 15:00. (עאנין 27.8.07).
אנשים לא רצו יותר לעבור משום שהוחרמו תעודות אתמול (עאנין 2.8.07)
חוששים מהחרמת האישורים. (עאנין 6.8.07)
בתקופה האחרונה הצבא מחרים את אישורי הכניסה של אנשים (עאנין 23.8.07)
אנשים חוששים מהחרמת האישורים כתוצאה מכך שלא חזרו באותו יום ו/או דרך אותו שער. (עאנין 27.8.07)
רק שמונה עברו בבוקר ושבעה כבר חזרו. הם היו בבוקר, אבל הם יודעים שהחרימו אישור למישהו וכל מי שחיכה בשער חזר לביתו ולא עבר. (עאנין 30.8.07)
שלושה נערים מכפר קטאנה נשפטו בפני השופט רס"ן מנחם ליברמן על "יציאה מן האזור ללא היתר" (שפרושה כניסה לתוך השטח שהופקע ע"י ישראל לצורך הקמת גדר ההפרדה) . העונש שהוטל על כולם היה 100 ימי מאסר +3 חודשי מאסר על תנאי + קנס כספי בסך 1000 ₪. אביו של אחד מהם, בן 16, הורשה לדבר והסביר שהגדר, שדרך אחד מהפתחים בה עברו הנערים, נמצאת על אדמתו שלו שמשפחתו מעבדת כבר דורות אחדים. עוד בשנה שעברה, אמר, עיבד את האדמה שעכשיו נמצאת מעבר לגדר. השופט ענה לו שהנושא אינו הגדר אלא מעבר לא חוקי לתוך ישראל. (דו"ח מבית המשפט הצבאי בעופר 6.9.07)
לקראת סליחות
ראסמי חטיב הנכה נלקח למעצר מביתו בכפר אל-פואר באשמת זריקת בקבוק תבערה. בדיון הקודם, לדברי האב, התערב השופט בדברי התביעה והעלה ספקות כיצד יכול העציר הנכה לזרוק בקבוק תבערה בשעה שאיננו יכול להבשתמש בידו אפילו לצרכים יומיים פשוטים. הבחור, היום בן 19, נפצע קשה לפני 6 שנים מכדור שנורה לתוך בית ספר. במשך שש שנים מתנהל משפט בבית הדין הצבאי נגד הצבא שירה על בית הספר ועדיין לא הסתיים. באותם שנים עבר הנער הפצוע אין סוף ניתוחים וטיפולים רפואיים אך בסופו של דבר נשאר נכה קשה, גופנית ונפשית והוריו מטפלים בו, לדבריהם, כבילד קטן. (בית המשפט הצבאי בעופר 6.9.07)
גם בגיל 90 לא ייצאו לתפילה באל-אקצא".
"תגידו תודה שאני לא לוחץ על ההדק".
"אני צבא, משטרה, משטרת הגבולות - הכול"
כרגיל, קבוצת מבוגרים ממתינה בסבלנות - אולי השבוע ניתן יהיה להגיע לאל-אקצא לתפילת יום שישי.. משיחה עם מפקד המחסום ברור שתקווה זו לא תתממש. זה כבר 3 או 4 חודשים שגם המבוגרים מאוד לא מורשים לעבור ביום שישי לתפילה.
"גם בגיל 90 אף אחד לא ייצא להר הבית ללא אישור" - אומר מפקד המחסום..
(שיח' סאאד 17.8.07)
בשעה 17:00 פגשנו כמה פועלי בניין שישבו בסככה הצפונית של קלנדיה והמתינו להסעה הביתה. אחד סיפר שיום יום הם מגיעים לקלנדיה בשעה 4:30 בבוקר. בשעה זו רק שרוול אחד פועל והתור משתרך עד למגרש החניה. בשעה 5:30 פותחים את כל השערים ואז התורים מתקדמים יותר מהר עד שכולם עוברים בערך בשעה 6:30. קבוצת הפועלים הזאת נוסעת הלאה לאתר הבנייה במודיעין, לשם מגיעים בד"כ בסביבות 9 בבוקר (למרות שיום העבודה מתחיל בשעה 7) ועובדים עד 3 אחה"צ. אם יש בעיות הפועלים מאחרים יותר ומפחדים שעקב אי יציבות בעבודתם מעסיקיהם יפטרו אותם. הם מגיעים חזרה לקלנדיה בשעה 17:00 ונוסעים עוד שעתיים עד שמגיעם הביתה ( לאזור שכם.) לפי חשבון פשוט הם בקושי מספיקים לישון במיטותיהם לפני שקמים שוב ב-2:30 כדי להגיע לקלנדיה בשעה 4:30 בבוקר!. (קלנדיה 5.8.07).