יצאנו לצלם את מחסום בית פוריכ
יצאנו לצלם את מחסום בית פוריכ. לכאורה אין פשוט מזה, אך מה מצלמים במחסום? איפה הוא מתחיל? איפה הוא נגמר?
האם הוא מתחיל - בתור של הקרוסלה הראשונה שבה עומדים בצייתנות אנשים קשיי יום ומחכים בשקט שהחיילת בעמדת הבידוק תשים לב שהם שם, ותאפשר להם לבוא להיבדק, ונגמר שלוש קרוסלות
מאוחר יותר כשהם ממהרים אל עבר שכם?
האם המחסום מתחיל - בתחנות המוניות המאולתרות, זו אל בית פוריכ וזו אל שכם, תחנות בהן מבלים הנהגים את יומם, ממתינים לזרם הדקיק של התושבים, הנוסעים ארבעה ק"מ לתוך הכפר בעבור שלושה שקלים לנוסע.
אולי המחסום מתחיל בפינת הקפה של אוסאמה שלא יצא זה שבע שנים מהכפר שלו כי ישראל מסרבת להנפיק לו תעודת זהות פלסטינית והוא חסר אזרחות בכפר מולדתו. אוסאמה ומשפחתו מתקיימים מהפרוטות שנהגי המוניות מנדבים לו עבור הקפה. כמוהו עוד רבים אחרים - כלואים ללא מוצא בתוך כפרם.
אולי המחסום מתחיל בבית דג'ן, בביתה של קשישה, שבִתהּ ונכדיה גרים במרחק ארבעה קילומטר, בסאלם, אבל כבר שנים שהיא לא ראתה אותם כי כתושבי סאלם אין הם רשאים לעבור במחסום וכוחה לא עומד לה לעשות את המסע הזה בעצמה.
אולי המחסום מתחיל בבית פוריכ, בביתו של תינוק חולה לב בן ארבעה חודשים שהוריו חיים בחרדה מתמדת שמא ימצאו את עצמם באמצע הלילה מחכים עד בוש מול מחסום סגור בעוד הוא מפרפר בידיהם.
אולי הוא מתחיל בלב כל הפלסטינים שחיים בגדה, שעם כל עיכוב, התעמרות והשפלה יומיומיים במחסומים הרבים שבדרכם, צובר שנאה.
ואולי הוא מתחיל בלב חיילי המחסומים שהולכים ונאטמים, הולכים ומתבהמים.
או אולי בכלל הוא מתחיל אצל מח"ט שומרון, מפקד אזור יו"ש, אלוף פיקוד מרכז או הרמטכ"ל, הכולאים עם שלם בשם הביטחון, מתגלגל ועובר במורד כל שרשרת הפיקוד, עד לחייל שעומד במחסום וממלא בצייתנות פקודות שמעליהן מתנוסס דגל שחור.
ואולי הוא מתחיל באלון מורה, איתמר והר ברכה, ואצל המתנחלים כולם, שעבורם בונה המדינה את המחסומים, כדי שיוכלו לחיות כאדונים בארץ לא להם, לגזול עוד חלקה ועוד עץ, נמשך באיוולת של כולנו, שאיננו רואים עוד את הפלסטינים החיים לידינו כבני אדם ואנחנו מניחים לגרור אותנו לתהומות השמורים למשטרים חשוכים, ולמלחמה שנמשכת כבר ארבעים שנה.
ואולי הוא מתחיל בממשלה, אצל שר הביטחון, או אצל סגנו שזה מכבר הודה כי אינו מכיר את מציאות המחסומים אבל אחר כך יצא בהצהרה פומבית שהמצב בעצם מצוין כי יש רק שלוש מאות מחסומים זמניים(??) ועשרים וחמישה מחסומי קבע.
ואולי המחסום מתחיל בדעת הקהל הישראלית הששה לפתרונות צבאיים, במיוחד כאלה המשווקים לה כניצחון סוחף, אך גם אחרי שבע מלחמות ואלפי עימותים צבאיים היא מסרבת להבין שבמלחמות יש רק מפסידים. יצאנו לצלם את מחסום בית פוריכ ביום בהיר ונאה, והזוועה היתה שם, אך רק צל צילה נקלט בעדשת המצלמה.
לתשומת לב המוקד ההומניטרי
מזל טוב. מתחתנים.בהגיענו למחסום פגשנו חבורה של אנשים לבושים פאר בדרכם מרמאללה לנצרת לרגל חתונת בת משפחה עם תושב נצרת. החיילים עשו מחווה ופתחו שער עבור הכלה ואורחיה כך שלא היו צריכים להצטופף בקרוסלה. חבל רק שמנפיקי ההיתרים לא גילו רוחב לב דומה. האורחים שהוזמנו לטקס שהיה אמור להתחיל בשעה שש בערב, קיבלו היתרים תקפים עד שעה שבע בערב. גם שהות הכלה במדינת ישראל הוגבלה לשבועיים, ורק בין השעות שבע בבוקר עד חמש אחה"צ.
(קלנדיה 29.4)חתונה בבית פוריכ:
ביום רביעי,9.05.07 ביקש תושב בית פוריכ שעתיד להתחתן עם תושבת שכם להסדיר את מעברה של משפחת הכלה ביום שישי, יום החתונה . לדבריהם הם פנו למת"ק הפלסטיני ושם אמרו להם שהדבר אינו אפשרי. מפאת קוצר הזמן וכדי שלא לטרטר אותם למת"ק הישראלי בהלוך ושוב מסרנו לידי המוקד ההומניטרי של הצבא את מספרי תעודת הזהות של כל המקורבים ( הורי הכלה, אחיותיה ובני דודיה – 17 במספר)כך שייעשה התיאום כנדרש.
יום שישי, 11.05.07, שעה 16:30 –משפחת הכלה הגיעה למחסום והחיילים לא אפשרו את מעברם כי לדבריהם לא נעשה איתם כל תיאום. מהמוקד הבטיחו לטפל ואחר כך אמרו שהעניין בטיפול והזמן הולך ואוזל.
בשעה 18:00 הבטיח ראש המת"ק לשלוח קצין למחסום. בינתיים התקשר החתן, בן דודו ועוד כל מי שיודע עברית כדי לבקש רחמים.("תעשי טובה, תעשי משהו")
בשעה 18:35 דווחו החוגגים שמעבירים אותם, אחד אחד... שעתיים של המתנה. אכן תיאום נאה.
בשעה 19:45 הודיעו מהמוקד שכולם עברו.