אבו דיס
"….ושוב נרד לים המלח בדרך יריחו" (ירושלים של זהב)
עכשיו כבר אפשר לישון בשקט: ברחובה הראשי של אבו דיס, בדרך שהובילה פעם לים המלח, הוקמה חומה מפלצתית המתנשאת לגובה של 8 מטר. בלילה שבין ה-11 ל-12 לינואר החלו להציב את לוחות הבטון הענקיים ולא חדלו יומם ולילה. החומה מפרידה בין מכולת למכולת, בין חנות ירקות אחת לשניה. בין מתפללים למסגדם, בין ילדים לבתי ספרם ובין תושבים למקום עבודתם. אולם המלאכה עדיין לא הושלמה והחומה הפרוצה משני צדדיה מאפשרת למתאמצים ולאמיצים לקפץ מצד אחד של השכונה לצדה האחר, בבוץ וברפש.
מחסום קלנדיה
שוב, אנו עדות לטקס שהופך להרגל: ילדים מיידים אבנים בגדר וחיילים משיבים באש חיה או בכדורי גומי (קטלניים לא פחות)! דוחות ב-15.1, 19.1, 20.1, 21.1 מעידים על שיטה שהייתה לנורמה וגבתה את חללה האחרון ב-9 בדצמבר 2003 - פארס גימזאוי בן ה-15. האם הילד ההרוג הבא יפתיע שוב את הצבא?
נמשך האיסור על תושבים החוזרים מעיסוקיהם ברמאללה לעבור דרך המחסום בדרכם לבתיהם שבא-רם הסמוכה, אשר בתיה ניבטים מנגד. האנשים נשלחים לסורדא, שבצפונה של רמאללה, ומשם יכולים הם לשוב לבתיהם בנסיעה 'קצרה' של 30-40 ק"מ (דוחות 1.1, 4.1, 6.1, 11.1). האין זאת התעמרות לשמה?
מחסום בית איבא - דיר שאראף
(מצפון-מערב לשכם - ממחסומי המעבר המרכזיים לעיר)
למרות שהמחסום משמש נקודת מעבר לקהל עצום ורב הנכנס ויוצא משכם, הוא אינו עונה על הצרכים המינימליים: החיילים מעטים, לא יעילים, עוינים את האוכלוסייה וסוגרים תכופות את המחסום כדי למנוע התערבותנו בהגשת סיוע לנזקקים (דוחות 14.1,15.1, 21.1, 26.1). מתוך דוח מ-21.1: "לאחרונה התקינו פה גלאי-מתכות אחד וכולם עוברים דרכו. כשלוש מאות איש עמדו בצפיפות נוראה, בתוך מתחם צר…. קצב הבדיקה איטי ביותר ואנשים חיכו 4-6 שעות. לא הייתה כל אפשרות לראות מעבר לשורות הראשונות וגם מקרים הומניטריים קשים לא יכלו לעבור בתוך מסת האנשים הצפופה. סיטואציה כגון זו עלולה להיגמר באסון ! אישה בצירי לידה, נכה ללא רגל, עיוור, נשים זקנות ואימהות עם תינוקות על זרועותיהם - עמדו במשך שעות כשהם נבלעים בהמון. ילד כבן שבע נבהל ממראה החיילים העומדים עם נשק שלוף וברח לתוך הקהל הרב. החייל שרדף אחריו, שלף אותו מתוך התור הצפוף. מרוב פחד עשה הילד במכנסיו והיה דומע, בוכה ונכלם.לא נוכל לשכוח את מבע פניו הזועם והכואב של האב. זוהי דוגמא לבנאליות של הרוע, לאין סוף השפלה ולפחד אלוהים. כך אנו יוצרים שהידים במחסומים… …….זוועה".!
מחסום צרה
(כפר שכוח-אל בלב הגדה, ממערב לשכם)
הבדיקות במחסום נערכות בידי שני חיילים חסרי אונים, כשאנשים מגיעים משלושה כיוונים. בידינו תלונות חוזרות ונשנות על מעוט החיילים הבודקים ועל אדישותם, הגורמים לאנשים המתנה ממושכת מאד (15.1, 24.1). המוניות, אשר אינן מורשות להתקרב למחסום, מורידות את נוסעיהן במרחק של ק"מ ממנו. זקנים, נשים וטף נאלצים לכתת רגליהם במעלה הגבעה כדי להגיע למחסום בגשם ובקור העז. שם מתברר שהמעבר במחסום הוא אך ורק לתושבי הכפרים צרה ותיל .כל האחרים נשלחים למחסום בית איבא,כ-15 ק"מ צפונה משם. (ובמקום אין מוניות). פגשנו יולדת שהשתרכה במורד המחסום בדרכה לכפר ג'ית (כ-5 ק"מ) כדי לתפוס מונית לבית החולים בטולכרם (נתנו לה טרמפ, דוח 19.1). ניסינו לסייע לזקן תושב צרה, שחזר מירדן נושא מזוודה גדולה. במשך כשעתיים ערכו החיילים התייעצויות במכשירי הקשר האם יורשה לנו להביאו במכוניתנו עד למחסום. לבסוף, ההיתר ניתן. אולם במחסום עצמו לא הרשו לאיש לעבור לביתו, למרות שהיו בידיו כל הניירות הדרושים. שוב, טלפונים, דיונים, פניות למת"ק - אך הפעם ללא הועיל. עם רדת החשיכה, כשאפסה כל תקווה, הובלנו את הזקן על מזוודתו הענקית (שלא נכנסה לתא המטען) לכפר ג'ית והשארנו אותו בתחנת המוניות שם. הנהגים בתחנה הבטיחו לדאוג לו בלילה (דוח1.1).
מעוכבים
שיטת ההענשה באמצעות עיכובים הולכת ותופחת:
מחסום שבי שומרון: בשעה 16:30 מצאנו שעוכבו שבעה נהגי מוניות וכשלושים נוסעים. הם הושבו בתוך שלולית כשגבם לכביש (וכמה מהם התלוננו כי הוכו). הנהגים שוחררו לאחר כ-4 שעות (מכוניותיהם הוחרמו). הנוסעים שוחררו רק בשעה 23:00, וזאת לאחר פניותינו הרבות והתערבותו של ח"כ רן כהן (דוח 28.1). מחסום חווארה: בין 20 ל-70 איש מעוכבים לבדיקת תעודות. המעוכבים הצטוו לשבת באדמה הבוצית. אחד החיילים איים עליהם "שישבור את העצמות לכל מי שיקום" (דוח 29.1). מחסום בית איבא: בכל אחת מהמשמרות דווח על מעוכבים רבים למשך זמן ממושך, לעתים גם לאחר רדת החשיכה. הגיעו אלינו תלונות רבות על התעללויות במעוכבים. (דוחות 21.1 , 24.1, 28.1). מחסום ג'בארה: מפי קציני המחסום נודע לנו על כך שעיכוב שב"חים לארבע שעות הוא מעשה ענישה לגיטימי.(דוחות 20.1 ,27.1). 15 פועלות חקלאיות שחזרו מעבודתן בישראל עוכבו. מאמצים רבים הביאו לשחרורן לאחר כשעתיים. כמו במקרים רבים אחרים, אבדה תעודת הזהות של אחת הנשים לבלי השב. (דוח 6.1).
אמבולנסים
לאחרונה נתקלנו במקרים רבים שבהם מחייבים חולים הזקוקים לטיפול רפואי כלשהו - כמו כאב שיניים,שבר ביד או מיחושים בתוספתן - להזמין אמבולנס כדי לעבור במחסומים, דבר הכרוך בטרטור ובתשלום כספי לא מבוטל . לא ברור לנו אם זה נוהל חדש או יוזמה אישית של מפקדים בשטח (דוחות בית איבא 24.1, חווארה 20.12, 27.12).
לסיום - חוויה ירושלמית: תוך נסיעה בלב העיר בכביש מס' 1, צדה עינה של אחת מחברות מחסוםWatch תמונה מהחיים: ג'יפ מג"ב הוריד מאוטובוס פלסטיני קהל רב של נשים וגברים. הגברים הועמדו עם פניהם אל הקיר, ידיהם פשוטות ורגליהם פשוקות ( נוהל בדיקה 'שגרתי'). המחסומאית ניגשה אל המגב"ניקים, איימה בתלונה טלפונית לממונים, תוך רישום מספר הג'יפ. האיומים עשו ככל הנראה את שלהם. האוטובוס על נוסעיו שוחרר מיד. סתם יום של חול.