א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום ד' 13.2.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
שרה פ ודליה ג (מדווחת)
13/02/2008
|
אחה"צ

15.10 ג'וברה – ריק. אין מכוניות.

א-ראס – יש בידול, כך אומר ג' המפקד, אבל לא מוכן לפרט. אני שואלת לאילו גילאים, והוא לא עונה. אני "מציעה" – לגילאי 16-35? הוא עונה "בערך". ושוב אני: אולי 18-35? הוא עונה "בערך".
זו כנראה בעייה בטחונית, סודית. (ממי בדיוק?). התנועה זורמת. אין מעוכביםinfo-icon ואין מוחזרים. אולי פשוט יודעים על הבידול ולכן לא בא מי שבטווח הגילאים הללו.חייל אחר דוקא מוכן לדבר איתנו. הוא שואל: מדוע אינכן מביאות לנו וופלים?. שרה עונה שאנחנו לא מה"ועד למען החייל". תפקידנו לצפות ולדווח כל הקשור בשמירה או פגיעה בזכויות אדם. כל אדם.הוא מחייך בהתנצלות – "סתם שאלתי"...

15.25 אנו עוזבות.

 
15.40 ענבתא. בכניסה אין תור. זרימה חופשית ללא בדיקה.ביציאה יש תור של כ 15 כלי רכב. יש בדיקה, אך היא מואצת על ידי שני בודקים ששניהם בודקים בו בזמן שתי מכוניות שונות. (כאילו בעצם יש שני תורים במקום אחד.  תושיה כזאת אני רואה בפעם הראשונה).החייל מסביר לי שהם עושים הכל כדי לפעול ביעילות. הצטברות התור נובעת מהבדיקה שעליהם לעשות, שהרי יש בידול, ויש התרעה חמה מאד.  לשאֵלתי למי ולאיזה טווח גילאים הבידול ? התשובה : ליוצאי ג'נין והסביבה, לגילאי 18 – 35. (תשובה מדוייקת ולא מתחמקת).תוך כדי שיחתנו, עוצרים שני הולכי רגל. מדברים בטלפון עם מישהו כדי לברר מה לעשות איתם, ואני שומעת את התשובה: את הבחור מעזה לעצור, ואת חברו – לשחרר. וכך עושים.את הבחור שכנראה הסתנן מעזה אוזקים וקושרים את עיניו, ומושיבים אותו ליד המגדל. שם יחכה עד שיבואו לחקור אותו.לשאלתי למה קושרים את עיניו, הרי הוא כבר ראה כאן הכל. התשובה "כדי שלא יברח". (העיקר שיש תירוץ). והוא מוסיף "אנחנו ניתן לו מיםinfo-icon, ונדאג לו עד שיבואו מהשב"כ לקחת אותו". החייל מגלה הרבה רצון טוב, וחשוב לו להיות "בסדר" בעינינו.אנו מתקדמות לבודקה של החיילים האמורים לבדוק את כלי הרכב בכניסתם, וכיון שלא בודקים בכניסה, הם סתם עומדים, משועממים, ומתחילים לדבר איתנו. "מה את כותבת? אפשר לראות?". הראיתי לו. "את חושבת שמשהו כאן לא בסדר?".אני מספרת לו על הכנס המתקיים בשעה זו במכון ואן ליר בירושלים, בו אומרים אלופים ומפקדים ששרתו בשטחים שהמחסומים אינם תורמים לביטחון אלא מעוררים שנאה וגורמים לטרור. הוא שואל "ומי יגן על עינב?", אני מציעה – שמקומם לא כאן. שלא יתיישבו בשטח פלסטיני.הוא אומר: "אבל עובדה שהם כאן, אז מי יגן עליהם?". אני עונה: אפשר להעמיד אתכם לשמירה עליהם סביב יישובם. מה הקשר של הגנה על יישוב קטן, בלתי חוקי, להפרדת תושבי המקום זה מזה?.ראיתי שהוא חושב על זה... אולי טפטפתי לו משהו.  כל טפטוף יבורך בעיני. בעיקר כשהשיחה נובעת משאלות שלהם.

16.00
אנו עוזבות לכיוון בית איבא.