בית איבא, ג'ית, יום א' 14.10.07, אחה"צ

צופות: 
עליה ש., אלכס ו. וסוזן ל. (מדווחת)אורחות: מאדליין ל, מימי ס. ולארי ג.
14/10/2007
|
אחה"צ

   
בית איבא וסביבתה
סיכום
 
המשמרת של היום היא תזכורת מטרידה לכך שאכזריותו של אדם כלפי אדם אחר מצויה בכל מקום, ולמה ש ארנדט כינתה "הבנאליות של הרוע". היום הוא היום האחרון של העיד אל פיטר, חג בן 3 ימים המציין את סופו של חודש הרמאדן, זמן של נסיעות לצורך ביקורי חברים ובני משפחה, זמן של חגיגות, של בגדים חדשים לכולם והחלפת מתנות לילדים. והכוחות הכובשים – מה הם יודעים על כל זה, ומה אכפת להם בכלל שזהו אחד משני החגים החשובים בלוח השנה המוסלמי? מתי, אם בכלל, הם למדו שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד? מתי, אם בכלל, הם נתקלו בדעה קדומה ובצרות אופקים בחייהם שלהם (אם נשכח את ההיסטוריה הארוכה של עמם)? במקום כל זה, הכובש התענג  על הפרדה בין קרובי משפחה ומנע מהם חגיגת חג  משותפת. אם רק היו להתגלויות אלו "בכיה לאין סוף" (רוברט בארנס).        


  14:10 – 14:45 בדרך מקלקיליה לבית איבא   
 
מעט לפני הכפר פונדוק, ג'יפ משטרה כחולה והאמר בצד הדרך ובתוכו צלף, באקדח שלוף אל מטע הזיתים בצידה הצפוני של הדרך. חלק מהאיסור על מסיק הזיתים, פרט לימים שאושרו בידי הכובש (עליהם נשמע בהמשך)? 

מעט לפני קדומים, בצידה הדרומי של הדרך, שלטים גדולים, בעברית, הוצמדו לעצים. לא קראנו את המילים (תוך כדי נסיעה) אבל קבוצה של בני נוער מתנחלים, בניהם נערות, עושה את דרכה בנחישות במורד הגבעה. ואמנם, מעט אחרי שהכביש מתעקל, ראינו בית פלסטינאי "נטוש", עכשיו משולט בכחול ולידו מה שנראה כמו אוהל. השתלטות של נוער הגבעות?    

14:30 צומת ג'ית

הצבא הגיע ממש עכשיו ועומד להקים כאן מחסום. אביזרי המחסום הנייד מונחים במקומם בידי חייל משני עברי הצומת. היכן הם יגרמו את הבעיות הקשות ביותר? קראו בהמשך, על מה שיתרחש כאן בעוד שעה...
 

14:45 בית איבא

המחסום החדש ורב המסלולים כבר מוגדר היטב (לא עובדים היום), המחצבה מגודרת, האבק כמו תמיד, למרות שהיום יום אחרון של העיד אל פיטר לא מתבצעת במחצבה עבודה. גם הנגריה של האחים חבש. שלא כרגיל, המחסום לא עמוס בהולכי רגל, אלא במשפחות, כולם לבושים היטב הגברים בדר"כ בלבן או בצבעי פסטל, רובם עם עניבות, הנשים בגלימות חגיגיות, הנשים הצעירות באטיר צבעוניות (מטפחות הראש), גם הילדים לבושים בגדי חג, חלקם במגפי בוקרים בצבעי כסף או זהב! חלק מהאנשים אינם לבושים בגדי חג ואינם בדרכם לביקור משפחה: ממכונית נמנע מעבר במחסום בידי הכח הכובש והנהג נאלץ לעשות פניית פרסה ולחזור לשכם. אין הקלות רק בגלל שזהו חג!

 
באיזור העיכוב גבר צעיר לבוש היטב מסמן לנו שהוא מעוכב כבר 3 שעות. המפקד, א', מאשר עיכוב של שעתיים וחצי והוא לא יודע את סיבת העיכוב "זה קרה במשמרת שלפני... לי אמרו רק להשגיח עליו". אנחנו מנחשות, בקול רם, שהוא נבדק. "נבדק?" אומר א' בחוסר אמון, "בשביל מה?". אנחנו מתעקשות, טוענות שהצעיר בעונש וא' שוב לא מאמין "ודאי שלא. אבל אני אחזיק אותו עד 15:00". הבנאליות של הרוע מתחילה בדרכים דומות... 

אחד החיילים צווח על הולכי הרגל, דוחף את ידיו לתיקיהם, לשקיות עמוסות במתנות, וצועק גם עלינו: "אתן לא פוחדות מפצצות במחסום?" ומפני שאנחנו שואלות את החיילים שאלות, יש לו הזכות לשאול אותנו. המפקד מרגיע את יחסו של החייל כלפינו, אבל הוא ממשיך לצעוק על הפלסטינאים שיוצאים מהקרוסלות.

 
15:00 המפקד מדבר בטלפון, אנחנו שומעות אותו שואל "אם יש אישור לשחרר" את המעוכב. יש אישור, והמעוכב עושה את דרכו, באיחור, אל העיר.  

15:30 ביום אחרון זה של החג התנועה איננה רבה בשני הכיוונים אבל אנחנו שומעות על המתנה של שעתיים או שלוש בשני הימים הקודמים של החג. גם היום, התור איטי מאוד. ברכה חמה אל ומהקצב המקומי בעירנו, יפו, שנמצא כאן עם חמשת ילדיו היפים, אשתו ועם מתנה ענקית (דומה שיש שם גלשן, לו לא יהיה שימוש רב בשכם). כמובן, החייל מתעקש להציץ, קורע את נייר האריזה הצבעוני. מבט אחרון על העוברים ושבים, מצבם רוחם טוב למרות האופן המופרע בו הם מטופלים: שני נערים עם מסכות קרטון על פניהם. "הלואיין!" הם קוראים אלינו בעליזות, והם ואימותיהם מתעקשים שנצלם אותם.   
 

מסיק זיתים ודיר שאראף

לפני יומיים "בניין העירייה" של דיר שאראף אישר צו, של הכובש, לפיו מסיק בצידו הדרומי של כביש 60, מתחת להתנחלות שבי שומרון יכול להתבצע רק ב 16, ב 17 וב 18 לאוקטובר. תהינו (לא עמוקות) מאיפה הגיע צו כזה, שהרי זה כביש "הבטחון" החדש של ההתנחלות שהביא לעקירתם של מאות מעצי הזית של דיר שאראף, שעכשיו מוקפים גדר והגישה אליהם קשה.
 

16:00 צומת ג'ית


25 רכבים על הכביש העולה לצומת על כביש 55. 4 חיילים מאיישים את המחסום רק בחלק זה של הצומת, כך שיש כאן בלאגן: אוטובוסים הבאים מכיוון קלקיליה, רכבים הבאים מצידה הדרומי של שכם מתערבבים זה בזה, ורכבי מתנחלים נדחפים גם כן. אחד החיילים מחמיר את המצב בכך שהוא אגרסיבי ועוין באופן בלתי רגיל. ראינו אותו מכה נהג מונית שנאמר לו לא רק לפתוח את תא המטען אלא גם לחשוף את בטנו התחתונה. כשהחייל הכה את נהג המונית, הוא זרק את השטיח המכסה את הגלגל הרזרבי לתוך המונית, ובנתיים צעק לעברנו, בזמן שהיינו עדות לאירוע הזה, שאנחנו מעכבות את התנועה! הפלסטינאים סבלניים, גם איתנו אבל נהג מונית אחר התלונן בקול רם "ככה חוגגים חג?" בהחלט...