ענבתא

ענבתא, יום ב', 6.6.05, צהרים דפנה ש. עפרה ב', יונה א', ציונה ש' (מדווחות)ענבתא15.15 - בדרכנו לכיוון בית איבא גילינו מחסום נייד בכניסה לענבתא. בכיוון הכניסה לענבתא לכיוון טול כרם התנועה מזדחלת איכשהו, אולם ביציאה מזרחה עשרות מכוניות ועשרות מעוכבים. למעשה אין יוצא. צעירים, מבוגרים יותר, אב צעיר עם ילד כבן שנתיים, מחכים בשמש הקופחת. לטענתם שלוש שעות. החיילים: "אנו כאן רק שעתיים". מכל מקום גם כעבור ארבע שעות, רובם עדיין היו "בבדיקה" לשאלה מדוע אינם משחררים את האב עם הילד המתייבש בשמש – התשובה: "הצענו להם לעמוד בצל עץ הזית. הם לא רצו". אדם כבן 45 בשיער לבן טוען שהוא בדרך לביה"ח. גם הוא בממתינים. גם אנשים עם כרטיסים מגנטיים ואישור מת"ק מעוכבים.אזרחים ישראלים שיש להם הורים בענבתא או בפרעון לא מורשים להיכנס.לשאלה לפשר ההתעללות הזו נענינו כי היום יום ירושלים. מוטיבציה לפיגועים ויש "בידוק מסיבי". או משהו דומה. לא זכור לי מה היה שם התואר ליופומיזם הזה. 15.30 - במת"ק טול כרם עונה חייל שלא רוצה להזדהות בשם. מקבל את ההודעה ובזה נגמר טיפולו. גם פנייה למח"ט אפרים לא מניבה שום תוצאה. המעוכבים שמתחילה עמדו בשמש מול עיני החיילים, בתקוה שזה יזרז את העברתם הלכו לעמוד בצל עצי הזית. הזעם עצום. גם כלפינו. אתן באות כאילו לעזור אבל לא עושות כלום.15.45- אנשים בודדים מקבלים תעודות בחזרה. אמבולנס עם חולה בהתקף לב. ממתין כבר כמעט חצי שעה. החיילים מחכים לשב"כ שיבוא לבדוק.16.10 -. החיילים מבקשים ממנהג האמבולנס לקחת חולה נוסף, ונדמה ששמץ הגיון ואנושיות חדר להתנהגותם. אך האמבולנס עדיין מחכה. בסופו של דבר לאחר אזהרה שהחולה עלול למות, ואזכור שכדבר הזה קרה רק לפני שבוע – החיילים עצמם בודקים והאמבולנס עוזב.16.30 – אמבולנס יוצא מענבתא. בתוכו אב אם ותינוק כבן שנה. לתינוק יש אלרגיה וחום גבוה. גם הוא ממתין לבדיקת שב"כ. שוב מתחיל ויכוח עם החיילים. טלפון למת"ק לא מועיל. החיילים: "כבר מצאו מחבלים גם באמבולנס". אנו:"ובכן: תבדקו ותנו לו לעבור. אם יקרה משהו לילד הרווחתם מחבל נוסף. גם אתם הייתם הופכים למחבלים במקומו במקרה כזה". גם האמבולנס הזה משוחרר לאחר ויכוח של חצי שעה.. 17.05 – מונית עם חולה שיש לו תור בביה"ח ברמאללה . הוא חייב לחכות לאישור ( "אורדנונג מוסט זיין").הטענה שהתעודות בבדיקה נראית כבר מוזרה. למעלה מ ארבע שעות הן בבדיקה. גם האב עם בן השנתיים. החיילים טוענים שהסיבה היא שכל המחסמים נבדקים. זה נראה יותר כעיכוב מכוון. הרוחות מתלהטות. הכעס עצום. הפלשתינאים אומרים. "מהלחץ הזה יהיה פיצוץ". אנו חייבות להסכים בחוסר אונים.17.10 – לפתע החיילים דורכים את הנשק. נשמע באלחוט שיש מחבל בשיירה היוצאת. כל התנועה נעצרת. רכבים והולכי רגל בשני הכיוונים. החיילים מתקדמים ברובים שלופים לאורך השיירה.17.25 – חיילים חזרו עם נער קשור עיניים. נאזק והוכנס לג'יפ. בינתיים התנועה משותקת בשני הכיוונים. שתי נשים עם שלושה ילדים קטנים חוזרות הביתה לענבתא. החיילים: "תיכנסו לסיארה". הנשים: "מפיש סייארה, אימשי." בינתיים מחכים. לטענתם מחפשים מחבל נוסף.18.30 – עד כה שני אנשים קיבלו את תעודותיהם בחזרה. גם נהגי מוניות עם כרטיסים מגנטיים. השאר מחכים. טלפונים למת"ק ולדובר צ.ה.ל. נענים בתשובות סתמיות.19.00 – עזבנו ביאוש, להוציא זירוז בהעברת שני אמבולנסים, וגם זאת לאחר השהיות וויכוחים – היינו חסרות אונים מול מאות אנשים מעונים ומממורמרים.-