בית משפט השלום - עסקת טיעון

צופות: 
דניאלה יואל (מדווחת)
30/06/2015
|
בוקר

בית משפט השלום ירושלים

 

תביעת נזיקין על גדיעת עצי זית של משפחת עמור

 

קיצור סיכום של עו"ד איתי מק:

מדובר במקרה שלישי של פעולת "תג מחיר" באותו מטע זיתים של משפחת עמור, הנמצא בקרבת ההתנחלות הישראלית "מעון", בדרום הר חברון.

בשנת 2006 כרתו והשחיתו ישראלים קיצוניים את כל 120 עצי הזית במטע. בשנת 2011 הישראלים הקיצוניים הספיקו "רק" להרוס חלק מן הגדר שמקיפה את המטע ולכרות עץ זית אחד. בחודש מאי 2013, כרתו והשחיתו ישראלים כ-62 מעצי הזית במטע, וכן, ריססו כתובות גרפיטי "תג מחיר נמאס מהגנבים ערבות הדדית" ו"ד"ש מאביתר".

באירוע "תג מחיר" האחרון במטע, גששי צה"ל שהגיעו למקום מצאו עקבות המוליכים מהמטע לחצר בית במאחז הלא חוקי חוות מעון, וכי סוליות הנעליים שנמצאו בבית תואמות לעקבות. באופן שערורייתי לחלוטין, השוטרים החליטו לא לעכב את המתנחל ולא לתפוס את הנעליים בתירוץ שלא קיבלו פקודה מהקצין הממונה.המדינה טענה כי האחריות המלאה לנזק נופלת על כתפי משפחת עמור, זאת מאחר שלא דאגה להגן על המטע ולאבטח אותו בעצמה.

התעניינות אזרחים בתיק מפריעה לשופטת, והיא כנראה אינה מבינה כיצד אמור להתנהל משפט במדינה דמוקרטית. בדיון הקודם בתיק, השופטת ביקשה מהנוכחים להזדהות בפניה. כאשר עו"ד מק העיר לה כי מדובר בדיון בדלתיים פתוחות וכל אדם שרוצה יכול להגיע, השופטת טענה כי "אני רוצה לדעת מי האורחים שלי באולם שלי", כאילו מדובר בסלון ביתה הפרטי. כמובן שנוח יותר שהפלסטיני יגיע לבד ולא תהיה שום ביקורת ציבורית איך מנוהל הדיון. בדיון הפעם השופטת בפתח הדיון רשמה על נייר את שמות האזרחים שהגיעו לדיון. לא ברור מה היא תעשה עם השמות. אולי תמסור לשב"כ?

המדינה הכחישה בכתב ההגנה כי נגרם בכלל נזק לעצים וכי מדובר באירוע פשיעה לאומנית יהודית (כאילו שפלסטיני כרת את העצים, ברח לחוות מעון והשאיר שם נעליים כדי לבלבל את כוחות הביטחון), וכי בכלל קיימת אלימות מצד מתנחלים קיצוניים מחוות מעון, המתעללים זה שנים בתושבי א-טוואני. המדינה אפילו הכחישה את הליווי שניתן מדי יום לתלמידי בית הספר מא-טוואני ע"י הצבא, בגלל אלימות המתנחלים.

המדינה ביקשה מהשופטת להוציא מהתיק את כל הראיות שהמשפחה הגישה לכך שמדובר בפעולת "תג מחיר", וכי כוחות הביטחון היו יכולים לצפות את האירוע ולמנוע אותו (לאור אירועי האלימות החוזרים במקום). זאת בנימוק משונה כי טענות המשפחה לגבי האלימות החוזרת מחוות מעון ואוזלת היד של כוחות הביטחון בהגנה על התושבים ורכושם, לא רלוונטיים לדיון.

השופטת רצתה להוציא מהתיק חוות דעת של מוסי רז, ששירת בעבר במקום במילואים כמפקד ביחידת מגלן. מוסי כתב בחוות דעתו כי אם הייתה מותקנת תאורה במקום, כפי שהתקין הצבא לשטחים חקלאיים סמוכים של המתנחלים (למשל, ב"שדה כלב" של מנחם לבני, לשעבר מפקד המחתרת היהודית), האירוע היה יכול להימנע. שכן, שבכל שלושת האירועים במטע, העבריינים פעלו באותה השיטה – הגיעו למטע בלילה הכי חשוך בחודש, ניסרו כל ענף ידנית ושברו אותו (בשל הקרבה לכביש הראשי וליישוב טוואני, הם לא יכלו להגיע עם מסור חשמלי, שהרעש ממנו היה עשוי להסגיר אותם). ניסור ידני של ענפים ב-62 עצי זית נמשך כמה שעות, ולו הייתה תאורה העבריינים לא היו יכולים לבצע את כל זממם מבלי שיתגלו ע"י הנוסעים בכביש או ע"י תושבי טוואני.

השופטת טענה שאין למוסי שום מומחיות רלוונטית, והיא לא מבינה איך חוות הדעת רלוונטית לתיק. עו"ד מק אמר לה שאין הצדקה משפטית להוציא את חוות הדעת של מוסי, וכי פנה לקצינים בכירים לשעבר בצבא ובמשטרה שהזדעזעו מהחומר בתיק, אך הם חששו להכין חוות דעת נגד המדינה. השופטת הבינה שאין לה בסיס משפטי להוצאת חוות הדעת, והסכימה להשאירה בתיק.

המדינה טענה בהליך כי המשפחה אשמה בנזק שנגרם לה, כי לא התקינה מצלמות ותאורה בעצמה. כדי להתמודד עם הטענה הזאת, המשפחה הגישה חוות דעת של אלון ליפשיץ כהן, מארגון במקום, שהעיד כי כידוע, המנהל האזרחי לא מאשר חיבור לחשמל מחוץ לתוכניות מאושרות, וכי ישנן קהילות רבות באזור שכלל לא מחוברות לחשמל ולתשתיות בסיסיות. לא קיימת שום אפשרות תכנונית למשפחה להתחבר לחשמל. המפקד הצבאי יכול לעקוף את המכשול התכנוני אם היה קובע שהתאורה והמצלמות דרושות מטעמים מבצעיים (להגנה על המטע). המדינה ביקשה להוציא גם את חוות הדעת של אלון מהתיק בטענה שהיא לא רלוונטית. עו"ד מק התנגד והשופטת דחתה את בקשת המדינה.

 השופטת אמרה שיהיה קשה למשפחה להוכיח שיש אלימות מחוות מעון וכי כוחות הביטחון היו יכולים לצפות ולמנוע את האירוע. השופטת טענה שיש למשטרה מלא עבודה, כי גם ליד בית המשפט בירושלים יש אלימות והמשטרה לא יכולה לטפל בכל מקום. בתגובה עו"ד מק ענה לה שחוות מעון זה לא כל מקום, החיים ליד חוות מעון ומספר התנחלויות ומאחזים קיצוניים כמו חוות גלעד ויצהר, זה הגיהינום.

עו"ד מק אמר לשופטת שלא יכול להיות שמצד אחד המדינה מכחישה כי פעולת "תג מחיר" במטע נעשתה ע"י ישראלים, ומצד שני, לפי חומר חקירת המשטרה ומסמכי הצבא, ברור כי נמצאו עקבות לחוות מעון. השופטת פנתה למדינה, שבלית ברירה הסכימה סוף סוף להצהיר שהאירועים במטע הזיתים של המשפחה היו ככל הנראה על בסיס רקע לאומני.

בסופו של דבר, השופטת דחתה את בקשת המדינה להוציא את כל הראיות של המשפחה מהתיק, אך הבהירה כי יהיה קשה מאוד למשפחה להצליח בתביעה. השופטת טענה כי כוחות הביטחון לא רק צריכים להגן על עצים אלא גם על אנשים (יש להניח כי היא התכוונה למתנחלים), וכי אם התביעה תידחה היא תקבע הוצאות כבדות נגד המשפחה.

השופטת אמרה שמאחר שלשני הצדדים יש סיכונים, היא מציעה שיגיעו להסכם, כאשר המדינה תשלם למשפחה את השווי המלא של הנזק לעצים מבלי שהמדינה תודה באחריות ומבלי שהמשפחה תצטרך להצהיר שלמדינה אין אחריות (כלומר, כל צד ישמור על טענותיו בעניין האחריות).

השופטת גם קבעה בהצעתה שהמשפחה תקבל בחזרה רק חצי מהאגרה ששילמה בנימוק כי "מה זה בשבילם 600 ₪".

המשפחה והמדינה צריכות להודיע תוך חודש לבית המשפט אם הן מסכימות להצעת השופטת.

 

 

http://y.analytics.yahoo.com/fpc.pl?ywarid=515FB27823A7407E&a=10001310322279&js=no&resp=img