ענאתא-שועפאט

 

13.15   הגענו בשעת סיום הלימודים בבתי הספר והתלמידים  יצאו לדרך הביתה.  ליד המחסום פגשנו חבורה של נערים שסיפרו  שהם תושבי שועפאט  אך אינם לומדים במקום כי אין בשועפאת די בתי ספר. הם נאלצים ללמוד בענאתא.  בכל בוקר עליהם לעבור תהליך ארוך במחסום.  אחרי שעתיים או שלוש שעות הם מגיעים לבית הספר.  הם התלוננו בקול נרגז ודברו בגלוי  על הצורך לפתור את בעיית מדינת ישראל  בחרב.

 

בכניסה למחסום השתרך תור הולכי רגל. הצטרפנו אליו וספרנו את העומדים לפנינו. עמדו בשקט כ 45 אנשים ונשים והתרוצצו סביבם כמה ילדים.  אחרי שעמדנו  בתור 40  דקות, הוכנסנו פנימה. בפנים היה רק חלון אחד פתוח ורק חיילת אחת בדקה את התעודות.  נראו שם חיילים  נוספים, אבל הם לא  טרחו לפתוח  עוד חלון  ולהחיש את המעבר. נאמר לנו שתהליך הבדיקה הזה החל רק לפני ארבעה חודשים.

 

נהג אוטובוס שפגשנו התלונן שכאשר הוא מגיע  למקום, מצווים על הנוסעים באוטובוס לצאת ולעבור ברגל את המחסום ולעלות שוב לאוטובוס  בצד השני. זקן שהורד מהאוטובוס  ועבר לצד השני סיפר שתהליך הבדיקה היה ארוך ומעייף. הנהג אמר שברצונו להתלונן על העיכוב הארוך ושאל בפני מי אפשר להתלונן.