מת"ק עציון

הגענו למת"ק בעשר וחצי אחרי ששלומית בקרה את ידידה ואחלה חג שמח בנבי דניאל...  די לרדת מהכביש ליהודית ולנסוע את עשרות המטרים לכפר הפלסטיני על מה שיה פעם, אולי, דרך צרה וסלולה ועכשיו אינו אלא מסע מהמורות שברים ותהומות עד למחסום האבנים, ממנו אפילו לא רואים את הכפר.

לא היו הרבה מכוניות ובמת"ק פגשנו שניים, אחד שהיה בחקירת שב"כ, וחברו שהמתין שיקראו לו.

לאט לאט נוספו עוד שנים לחקירת שב"כ. אחד לחידוש מגנטי, ולקראת הצהריים נוספו אנשים שמאוד רצו לקבל אישורים לכניסה לישראל לביקורי משפחות בחג. הם נשלחו למתק הפלסטיני הסגור. הקצינים שענו לי לטלפון הודיעו לי שלא יתנו אישורי ביקור היום.

ניסינו לברר אם הגישו קודם בקשות וסורבו? או למה הגיעו בדקה התשעים למת"ק הישראלי? זה היה הזוי לראות כעשרה אנשים מגיעים ערב חג למת"ק ישראלי ומבקשים אישור לבקר קרובים בירושלים או בישראל בחג, ונענים בשלילה.

שני מנועי שב"כ נשלחו לסלביה.
המקרה של היום היה של איש ירושלמי וזה סיפורו:

"נסעתי במכוניתי על כביש 60, ובצומת באזור חברון ראיתי שהמכונית לא תקינה, עצרתי ליד סוחרים שמכרו ירקות ופירות על אם הדרך ונסעתי לתחנת דלק להביא שמן לאוטו. כשחזרתי מצאתי מקום שומם ומכוניתי לא הייתה במקום. אמרו לי שפקחי המנהל האזרחי באו לסלק את הרוכלים ואלו האחרונים שמו את הירקות והפירות במכונית כדי לנסות לחמוק מהקנסות ומהחרמות (מה שנראה שלא עזר להם). מחר חג ולא אוכל לקחת את ילדי לשום מקום." עשינו כמיטב יכולתנו להגיש מכתב לפיקוח לנסות לשחרר את הרכב.

בעשרה לאחת הודיע לי מפקד המת"ק כי אין אפשרות לזרז שום דבר, מכתב הערעור התקבל במנהל האזרחי ויטופל תוך שבוע. בינתיים המדינה תיהנה מכמה אלפי שקלים על "שמירת" המכונית במתחם המכוניות המגודר של המת"ק. הרי צריך בזמן הזה להאכיל ולהשקות את האוטו, והוא צריך לכסות את הוצאות האירוח.

לא היו דרמות גדולות אחרות – הכיבוש כמו הכיבוש נכנס לחיים של כל פלסטיני, גם אם הוא בעל תעודת זהות כחולה של תושב ישראל,  מתישהו באופן כלשהו, ומשבש את תכניותיו ... הפעם אם האיש לא יצליח לשכור רכב ישארו בבית בחג.