חברון, תרקומיא

צופות: 
נינה, רעיה, אמירה (אורחת), חגית ש"ש
01/04/2015
|
בוקר

הפעם התחכמנו לאנשי המעבר בתרקומיא, ונפגשנו עם מ' נהגנו במכולת שבכניסה לכפר, ושם גם נפרדנו ממנו בסוף הסיור.

כל זאת כדי לבחון את היחס אלינו כשנצא בחזרה, כשהנהג לא איתנו. ואכן - ביציאה לא עכבו, לא בדקו, כמעט לא שאלו כלום.

 

יום גשום, הנסיעה מתרקומיא לחברון בתוך ענן-ערפל כבד, במהירות נמוכה מאד. 

לפני הבסיס הצבאי ליד חוות פדרמן - שלט חדש : "מרחיבים את הכביש לדו מסלולי."

בקרית ארבע שלטים: "תרמו קמחא דפסחא" בהמלצת הרב דוד ליאור.

על בית המריבה למעלה - בודקה ורשת הסוואה צבאית, וחייל.

אצל עבד מול מערת המכפלה מספרים לנו, שמוחמד הבן יתחיל לעבוד במרכז המידע לתיירות, אשר מוקם עכשו בחלל החנות הצמודה לחנותם.

כרגע הראו לנו את השיפוץ. כל זה - מטעם או בעזרת "HRC" והצלב האדום.

החג בפתח, והם מספרים שבימים ראשון ושני הבאים אסור להם לפתוח את החנות וזה הרע להם את הפרנסה, כי דוקא בימים האלה יש הרבה קונים. זה איסור שהתחיל ב-2004.

 

ליד הבית שמול רחבת החנייה (מאחורי מערת המכפלה) הבחנו בפעילות צבאית: חיילים ורכבים וטרקטור. קבלנו הסבר: הבית נטוש ובעליו הפלסטיני היה פה אתמול ונתן את הסכמתו בצורה רשמית מסודרת לקצין הישראלי, ועכשו מתארגנים ל"התלבש" עליו, עוד מעט ייתלו גם את הדגל...

עצל עזאם במסגריה פוגשים  בין היתר ישראלי תושב התנחלות "תלם" , מסגר שעובד עם עזאם בשיתוף עסקי, וכך עזאם מתפתח ובונה עכשיו גם כסאות ועוד, וסוחר בתוך ישראל. כולם בדעה שאין כל בעיה לחיות כאן יחד, כולם חברים, מבקרים אלה אצל אלה.

מסתבר שהמתנחל הזה היה פעם קיצוני (כהנא) ומאז שהתחיל לעבוד עם משפחת עזאם התרחק בהדרגה מהקיצוניות (גם מהדת) והפך לידיד: "כולם בני אדם, כולם אותו דבר".

אחיו של עזאם טוען שיש יאוש מאבו-מאזן והשחיתות, ורבים מעדיפים את החמאס.