ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן

צופות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
09/03/2014
|
אחה"צ

15.45 - 17.15

אללה העתיר המון גשם על מרחב התפרinfo-icon, כמעט כמו שבר ענן. פיצוי על בעיות חוסר המים של מאמיניו? בדרך חזרה הביתה היה פחות גשם.

 

מחסום טורה

תלונותינו על הטינופת מסביב למכולת האשפה ובתוכה הועילו (?) המחסום וסביבתו נקיים למופת. האם זה שיתוף פעולה שלנו עם הכיבוש? מצד שני, לעוד פלסטיני יש עבודה ורותי אפילו הספיקה להתיידד איתו ועם שני בניו המסייעים בידיו לנקות. כשאנחנו היינו חיילות ניקינו בעצמנו. אז לא היו עבדים לנו בשכר מינימום.

פגשנו ארבעה סטודנטים מאום ריחן, שלומדים באוניברסיטה האמריקאית ליד ג'נין. במשמרות שלנו בבקרים אנחנו רואות לרוב רק סטודנטיות שנוסעות ללמוד. מסתבר שהבנים יוצאים בעשר, כשאנחנו כבר לא שם. 

כמה רכבים עברו ממרחב התפר אל הגדה. נהג אחד סורב כי שכח את הרשיונות של הרכב. לא הבנו היכן שכח.

כמה רכבים הביאו למחסום פועלים החוזרים מעבודתם.

 

מחסום יעבד

חלפנו על פני מחסום ברטעה ונסענו ליעבד.

השער הצהוב החוסם את  השביל המקצר את הדרך ליעבד סגור. הג'יפ, שבדר"כ ניצב על המשמר שמא מישהו ינסה לפרוץ את השער, איננו.  כשהתקרבנו למחסום הבחנו בשלוש דמויות של חיילים, מכוסות מהמגפיים ועד ראש שחושף רק עיניים, שלא ראינו, מחמת המרחק, כמעט כמו נשים אפגניות עטויות בורקה, אבל במכנסיים. הדמויות - אחת מהן ככל הנראה חיילת, לפי הגובה והתנועה - יצאו מתוך כרם הזיתים שבמורד מהכפר לעבר הכביש.  המחסום עצמו פתוח והרכבים הנוסעים לעבר ג'נין חולפים ללא מעצור. עוצרים רק כדי לאפשר מעבר לרכבים הבאים ממול. ג'יפ צבאי מגיח מהמחסום ומתעכב כמה דקות ליד החיילים. נראה אותו בדרכנו בחזרה במקומו הרגיל, מול השער הצהוב. כשהחיילים מתקרבים למחסום קוראים אליהם עמיתיהם מתוך המגדל. כלומר המחסום כן מאויש, אבל מלמעלה. בגלל הגשם השוטף, או מפני שאת התנועה לעבר ג'נין אין בלאו הכי טעם לבדוק עכשיו?

 

מחסום ברטעה

חלפנו על פני אחת עשרה משאית עמוסות סחורה, שככל הנראה כבר ימתינו שם לבידוק של הבוקר. 

מגרש החניה המאולתר על הגבעה, בדרך למחסום, מלא. אנחנו עולות לחניה שבצד מרחב התפר ויורדות בשרוול, ביחד עם השבים מעבודתם. כמה טוב שיש גגון מעל השרוול. נרטבנו קצת פחות. פלסטינים שראינו צועדים בכביש אינם חוששים ממפלי המים הולכים. אולי כי אין ברירה.

בקרוסלה שבתחתית השרוול עוברים מבלי לעצור.  שוב שמענו הזמנה לבוא בבוקר לאירתח כי שם קשה בבוקר. רק כמה פועלים, אלה שעברו מכאן בבוקר, מתעכבים ליד המכשירים ומעבירים כרטיס. השאר חולפים באופן שוטף, כמו הגשם. בדרכנו במעלה השביל עצרנו לומר "בון סואר"  בחלון של "בונז'ור". אשה מהתנחלות חרמש מאיישת את החנות, שלכבודה נפתח חלון די גדול בגדר, מוכרת סיגריות ומיני מרכולת אחרים ואומרת ש"יש פרנסה". מעורר מחשבה על המצב בהתנחלות.

אכן, בטרמינל בינלאומי יש בדרך כלל גם "דיוטי פרי", וגם כאן יש מקומות מסחר: ישנו הקיוסק של האני בסככה שבמגרש התחתון, ליד פינת התפילה,  חנות שנפתחת בשעה מאוחרת בבוקר, לרוב כשאנחנו כבר לא כאן, וישני שני מוכרי הקפה שניצבים במעלה השרוול, בצד מרחב התפר בשעות המוקדמות של הבוקר.  

טרמינל עם שטחי מסחר. אילו רק היה ממוקם על הקו הירוק, היינו מברכות על ניצנים של מעבר גבול אופייני.