חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר

צופות: 
רות ריסטיק ופתחיה מדווחת
13/02/2014
|
אחה"צ

12.30 - הגענו למאחז הפלסטיני הנטוש. החלטנו להגיע לשם לאחר שקראתי בעיתון שבלילה הצעירים ניסו לחזור ולהקים את הכפר מחדש ומייד בכניסתם  התנפלו עליהם החיילים, תקפו אותם, הרביצו להם ועצרו 12 צעירים  ולא ידוע לאן הם נלקחו. כשהגענו היתה כוננות לאורך הכביש, חיילים עמדו ליד הרכבים ורבים מהם התגודדו פה ושם. המקום היה שומם ולא יכולנו להיכנס. שוחחנו עם כמה אנשים שעבדו קרוב והם אימתו את העובדות הנ"ל, ועדיין  לא ידוע לאן הצעירים נלקחו.

חזרנו בכיוון הנגדי והמשכנו למחסום חמרה. 12 כלי רכב חיכו, הבידוק היה מהיר יחסית.

 

14.30 חאלת מקחול - מייד כשראו אותנו רצו לקראתנו בעיקר הילדים, כולם היו יחפים, בעיניים מלאות תקווה חטפו את השקיות מהאוטו והתחילו למדוד את הנעליים שהבאנו , כשהם חוטפים אחד מהשני. התנפלו על הצעצועים. לא ייאמן. פשוט רק לבכות. היו לנו שלוש שמיכות מצמר כבשים נתנו להם שמיכה אחת. המבוגרים ביקשו שנביא להם נעלי עבודה גבוהות (44-45).

 

המשכנו למחסום תיאסיר. התנועה היתה דלילה מעט רכבים עברו במחסום. חיכינו כרבע שעה בנוף הפסטוראלי המדהים וחזרנו. כשעברנו סמוך למאהלים שוב המראות קורעי הלב של ילדים קטנים שירדו אלינו בריצה מהגבעה. הם יודעים שרק מכוניות אזרחיות של ארגוני שלום נוסעים שם וקיוו לזכות במשהו. הם הגיעו לכביש ולא חיכו שנוריד את השקיות.התנפלו על הדברים המעטים והתחילו לריב.  ילד אולי בן שש סחב על כתפו  שמיכה כבדה וירד לוואדי בריצה. חבל שלא היו לנו עוד שמיכות. הבטחנו להם שנחזור ונביא להם.

 

 16.30 מחסום מעלה אפרים - מאויש. טור ארוך של רכבים משני הצדדים ורק שלושה חיילים עשו את המלאכה.

 

17.00 השער של כפל חארס היה סגור ואנשים נאלצו להתכופף ולעבור מתחתיו, כדי לצאת או להיכנס לכפר.