חיזמה

סיפורו של הפרט מעיד על הכלל

על פי רוב אנחנו מעדיפות לצאת מפלסטין דרך מחסום חיזמה שבו שלא כמחסומי יציאה אחרים  לא משתרכים תורים, לא מעכבים אותנו, אין צורך להזדהות או לצאת מהרכב כדי לפתוח ולהציג את תכולת תא המטען, רק להאט מעט ליד החייל, לענות על השאלה הסתמית: "מה נשמע"  ב: "בסדר", לפעמים אפילו זה לא, רק להניד בראש, וזהו. להמשיך בנסיעה.

אלא שלא דין אחד לנו ולמי שאינו עומד במבחן המראה והמבטא "הנכונים". הם, הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים, למרות שמעמדם כתושבי קבע מקנה להם חופש תנועה (שלא כאחיהם תושבי פלסטין),  נדרשים לעצור, להחנות את רכבם ליד עמדת החיילים במובלעת כביש  שלכך נועדה, להזדהות, לצאת מהרכב ולפתוח לעיני החיילים את תאי מטען .

זכותם לחופש תנועה היא עניין יחסי והם נתונים לחסדי וגחמות לבם של לובשי המדים.

סיפורו של הפרט המעיד על הכלל הוא על ע' שחזר מביקור משפחתי דרך מחסום חיזמה, היו אתו אשתו, בנו התינוק ומכר שאמר לו: "תעשה טובה, אני צריך להגיע לירושלים, אפשר לנסוע אתך?" – נסעו. ע' לא בדק בציציות האיש, לא ידע את צבע תעודתו ולא את כתובתו. רק עשה טובה לבן-אדם. אבל החיילים במחסום כן בדקו וגילו שע' הסיע את מי שאינו מורשה לעבור דרך המחסום שייעודו למען המתנחלים וככזה הוא מתפקד.

האיש נעצר והובל מהמקום.

על ע' פקדו לכבות את המנוע, להישאר ברכב וגם לקחו את מפתחות המכונית.

ישבו וחיכו –ע' והאישה והילד. אבל התינוק שטרם מבין שחובה להישמע לפקודה התחיל לבכות ולהרעיש עולמות. עברו דקות ארוכות, הבכי הלך והתגבר. אבל אסור לצאת מהמכונית, אסור להוציא את התינוק מכיסאו, אסור לערסל אותו בחיק אמו. ע' שניסה ויצא ורצה לדבר ולבקש שמע: "תשאר באוטו!" וחזר.

רק אחרי שעה הוחזרו המפתחות, האישה והתינוק שולחו לביתם ואת ע' העבירו לתחנת משטרה. שם חיכה שעה נוספת ואז נתנו לו "הזמנה" לשוב ולבוא למחרת.

מאז הוא הולך ובא וחוזר לתחנת המשטרה, ובכל יום עומד ומחכה עד שקוראים בשמו ומכניסים אותו לחדר ולוקחים ממנו את הנייר שנתנו לו ביום האתמול ונותנים לו חדש שכתוב בו שעליו להגיע למחרת, ושוב.

והזמן והעצבים והפחד שלא לדבר על הכסף  – כל אלו אינם נחשבים ואינם נספרים.

ובאחת הפעמים כשהעז  ושאל למה לא מטפלים בעניינו אמר לו השוטר: "אין לי זמן בשבילך, יש לי הרבה עבודה", - "אבל גם אני העבודה שלך" ענה ע' שבמקום תשובה קיבל נייר שהחליף את הנייר של יום האתמול.

כן, הוא ישוב גם ביום המחרת, ואולי גם בזה שאחריו.

כך הם מתנהלים נציגי השררה שכוחם השרירותי אינו מוגבל כלפי אלו שזכויותיהם על תנאי.