גוכיה, זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), יום ד' 7.8.13, אחה"צ

צופות: 
יהודית לוין, אורחת ואלרי, דפנה בנאי (מדווחת וצילמה)
07/08/2013
|
אחה"צ

 

11.35 - מחסום זעתרה (צומת תפוח)– לא בודקים.

11.50 מחסום מעלה אפרים – אינו מאויש. בחזור ראינו רכב צבא מאחורי המגדל, חיילת עמדה במחסום ודיברה בטלפון  - אין בדיקה.

12.15 מחסום חמרה – שני רכבים מחכים לנפנופו של החייל לעבור, מעט עוברים בשעה לוהטת זו, לא נוצר עומס.

12.37 מחסום גוכיה – השער סגור כבר כחצי שנה, קוצים צומחים עליו ומעידים על כך שהוא לא זז חודשים ארוכים.

 

15.00 ביקור אצל משפחת סאלמין ליד משאבת המים מדרום לרועי
בדרך למקום שבו הם מתגוררים עתה עם שני תינוקות זעירים, השוכבים על מצע רטוב באוהל, ראינו את ביתם שנהרס פעמיים לפני חודש הרמדאן . המשפחה חיה בפחד שאחרי החג ישובו הבולדוזרים להחריב את ביתם.

 

שריפת שמורת אום זוקא
 בכניסה המערבית לשמורה בולדוזר ענק מיישר את השטח. קצין הנדסה עוין מסרב לומר לנו לשם מה מיישרים. הוא לא חייב לנו, לדבריו, שום הסבר. מכחיש שהמקום הוא חלק משמורת הטבע, אבל שולח אותנו לשאול את רשות שמורות הטבע.

חצינו את השמורה המאוד מוזנחת וגילינו שכל הצד המזרחי שלה, עד לכביש 90, שרוף לאורך קילומטרים רבים. במאי סיפרו לנו הפלסטינים שהצבא שרף מאות דונמים של השמורה, על כל החי והצומח שבה, כדי למנוע מהפלסטינים לרעות שם.

מצדו השני של הכביש, לאורך הגבול עם ירדן, ראינו מטעי דקלים השייכים להתנחלות מכורה, השוכנת עשרות קילומטרים מכאן.

בתוך שטח הכפר ג'יפטליק ראינו כרם ענבים מוקף בגדר חשמלית – ממש בתוך הכפר! זהו שטח חקלאי של התנחלות משואה הסמוכה (כ-3 ק"מ מכאן).

לאורך הדרך רואים מאהלים רבים, בכניסה למאהל אותו לוח בטון שהצבא פיזר במקומות המיושבים ועליו כתוב  שטח אש – הכניסה אסורה!

 

17.30 רואים על ההר שריפה באזור דרום-מזרח להתנחלות  איתמר.

 

17.50 מחסום זעתרה – שני חיילים בודקים רכבים במחסום, שני חיילים בודקים רכבים גם ליד הטרמפיאדה לכיוון רמאללה.

מהכיכר ראינו שני מג"בניקים בודקים, ומפלצת משטרתית לצידם (ראו תצלום). הכל נראה שקט, בלי תורים ארוכים וחשבנו לא לעצור, אבל בכל זאת נכנסנו לחניה ואז גילינו משטרה כחולה שעובדת כאן  בשיטת הסרט הנע. החיילים (שהתחלפו במהלך שהותנו שם) מפנים רכבים אל השוטר והוא מעכב, בודק בקפדנות ומחלק דוחות (קנסות) ברוחב לב.

דוגמאות אחדות: אופנוע אדום חדש וראוותני למראה, מכונית עם משפחה חגיגית, עוד מכונית פרטית עם שלושה פלסטינים שחומי עור – שאותם (היחידים!) גם הורידו כוחותינו מהמכונית והעמידו בשורה לידה, ומונית ובה משפחות עם ילדים.

זה היום האחרון לרמאדן, ערב עיד אל פיטר, החג המסיים את חודש הצום. כל הפלסטינים בהכנות לחג ובאווירה המתאימה. האופנוע נבדק שוב ושוב, נהגו מנסה לפייס את השוטר התוקפני בחיוכים ומחוות, השוטר לא מדבר ערביתinfo-icon והנהג האופנוע מנסה – "English? " ואז הם ניגשים אלי והשוטר שואל אם מישהי מאיתנו מדברת ערבית. אמרנו שלא. והנה פצח השוטר בערבית (לא שוטפת, אבל מסתדרת). השוטר מסתכל בהערצה על האופנוע ואומר "שלך?"
"כן," עונה ח' הפלסטיני.
ואז השוטר מעליב: "זה באמת שלך, או ישראלי גנוב?"

אבל ח' נשאר חייכן: "בטח שלי."

כאשר התברר שאופנוע לא גנוב, שרשיונו חוקי ולגיטימי, נמצאה העבירה המתאימה – לפלסטיני אסור לנסוע על אופנוע שהוא מעל ל-500 סמ"ק, והאדום-אדום הזה הוא 600 סמ"ק. זוהי כבר עבירה חמורה והשוטר מזעיק ניידת נוספת וביחד הם מחליטים לעכב את שני האופנוענים ולחכות לגרר שיגרור את האופנוע , "ועוד היום," כך אמר השוטר, הרוכבים יובאו לשיפוט מהיר.

ח' החביב מתחיל לאבד את סבלנותו. הוא מתאפק שלא להגיד מילה קשה שתעלה לו ביוקר ושופך את מררתו בפנינו, בשקט. תנועותיו נעשות עצבניות, ולמרות שהוא בצום הוא מדליק סיגריה (ואחריה עוד אחת, ועוד אחת). איתנו הוא חביב מאוד, מספר שיש לו שני אחים שוהדה (שהידים) שנהרגו מאש צה"ל ב2001 וב-2002. החלפנו מספרי טלפון כי לא יכולות להישאר עוד.  ב-9.30 בערב ח' צלצל וסיפר שאחרי שעה, ואחרי שקראו גם למשטרה הפלסטינית, התברר שאין בכלל עבירה כזו והוא וחברו והאופנוע שוחררו לביתם.
 

נהג המכונית הפרטית קיבל דו"ח משום שלקח נוסע אחד יותר מהמותר (שני מבוגרים וארבעה ילדים). ניסיתי לדבר על ליבו של השוטר שהיום ערב החג וזוהי משפחה שנסעה לקנות מתוקים לחג, מה יעשו – ישאירו את אחד הילדים בבית ?
"שיקנו אוטו גדול יותר!" ענה השוטר האדיש.

במשך כל שהותנו שם עוכבו לבדיקה מכוניות פלסטיניות שונות, בעוד שבאותה עת ממש חלפו על פני השוטרים מכוניות של ישראלים ש/בחלקן ישבו הרבה יותר נוסעים מהמותר. מי הביט לעברן בכלל? במשטר של אפרטהייד מה שמותר לכובש אסור לנכבש. חופש תנועה מוחלט ליהודים והגבלות חמורות עם קנסות כבדים לערבים.

 

עזבנו ב-18.40.