ריחן, שקד, יום א' 3.2.13, בוקר

צופות: 
רותי ת' וחסידה ש'
03/02/2013
|
בוקר

 

מחסום שקד-טורה 06.58

אנחנו קוראות למחסום על שם ההתנחלות שקד והכפר הפלסטיני טורה הסמוכים  (הצבא נוקב במספר). הגדר, שהמחסום קבוע בה, השאירה את הכפר הפלסטיני טורה בתחום פלסטין אך קרעה חלק מאדמותיו והעבירה אותן ואת ההתנחלויות באזור (שקד, חיננית, טל מנשה, ריחן) שנבנו על אדמת פלסטין, לתחום הישראלי, הוא שטח C, "שלנו". כל מה שמערבית לגדר הוא מובלעת מרחב התפרinfo-icon, הכוללת עוד מספר כפרים פלסטינים שנקרעו מהגדה ושתושביהם בעלי תעודות זהות ירוקות - פלסטיניות: דַהֶר אל מַלֶכּ, חִ'רבֶּת ראדייה.

הגדר מנתקת את תושבי הכפרים הקטנים שבמובלעת התפר ממרכז החיים שלהם בג'נין  למשל, ממשפחותיהם בכפרים הסמוכים והרחוקים, מבתי הספר ומקומות עבודה, ומאלצת אותם להשיג ולהחזיק ברשיונות מעבר תקפים ולעבור בדיקות במחסום בכל פעם שהם יוצאים מביתם לענייניהם מעבר למחסום. על כן מחסום זה נקרא מחסום "מרקם חיים", כביכול כדי לפגוע כמה שפחות באוכלוסייה המקומית. אך הוא אינו פתוח כל שעות היממה והמעבר בו אינו חופשי לגמרי. שעות הפתיחה הארוכות באופן יחסי הושגו רק לאחר מאבק משפטי של אנשי הכפר טורה במינהל האזרחי הישראלי. 
גם מובלעות מרחב התפר האחרות בגדה נוצרו כאשר גדר ההפרדהinfo-icon (ובמקרים אחרים חומת ההפרדה) התפתלה סביבן כדי להפרידן מההתנחלויות ומשטח C ותוך כדי כך הרחיקה את החקלאים מאדמותיהם, ועתה הם נאלצים להצטייד באישורים להוכיח בעלות על הקרקע (לא תמיד יש להם) כדי שיותר להם לעבד אותן לרוב רק יומיים בשבוע ובשעות פתיחה וסגירה שרירותיות - לנוחיות הכובש.

 

אני חוזרת על דברים ידועים כדי שהדוח הזה לא יותיר רושם ש"הכל כשורה".

 

המחסום נפתח בזמן. החיילים היו אדיבים. הסמל שפתח במפתח את המנעול של השער לשרוול להולכי רגל, מכיוון מרחב התפר, אפילו הציע לנו שתייה. חייל אחר, גם הוא סמל, השיב לדברינו שנסבו על האופן הנאה של אחזקת המחסום, ענה לנו - כפי שהבין שייטב לנו לשמוע - שזה לא העיקר, העיקר הוא איך שמתנהגים אל העוברים. הסכמנו איתו.

כך עברו בצהלה דרך מחסום הרכבים וללא בדיקה ילדי הגן והכיתות הנמוכות, בשעה שנהג הטרנזיט שהביא אותם מהכפרים הסמוכים אל הגן וביה"ס השאיר את רכבו מחוץ למחסום והלך להיבדק במחשב, ורק אח"כ הביא את רכבו לבדיקה ועבר ולקח את הילדים להמשך הדרך לטורה. לא כך הולכים ילדים לגן בעולם, ולא כך בישראל שלנו.

עבר גם מנהל בית ספר עם מכוניתו הרעועה והמקרטעת, וחברו סיפר לנו שהוא מקבל בזמן האחרון רק מחצית ממשכורתו, כי מדינת ישראל מחזיקה כספי מיסים של הרשות הפלסטינית, אז איך יחליף את מכוניתו?

עברו גם סטודנטים וסטודנטיות - אלה בדר"כ מסתייגות מהנוכחוחת שלנו בניגוד לגברים שתמיד מברכים אותנו לשלום.

שגרת המחסום נמשכה ואנחנו נסענו הלאה.

 

מחסום ריחן-ברטעה, הטרמינל 07.35 

עיקר תפקידו של מחסום זה הוא לאפשר לתושבי ברטעה המזרחית לעבור לגדה, עם רשיונות כמובן, לקניות, לטיפולים רפואיים, כולל לידות, ללימודים באוניברסיטה וכד'. הוא משרת גם את תושבי הגדה העובדים בברטעה, חלקם מחזיקים חנויות ועסקים אחרים בתוך העיירה. הנמצאת במרחב התפר. גם לצורך ביקורי משפחות "סתם" צריך להצטייד ברישניות מעבר מראש.

המחסום נראה כמעבר גבול לכל דבר. הוא מופרט ומוחזק בידי חברת אבטחה אזרחית, יש בו טרמינל גדול לבדיקת העוברים כולל חדרים לבידוק חמור יותר, אם יש צורך, מגרשי חניה, מתחם גדול לבדיקת סחורות מן הגדה, שם נפרקים ארגזי המטען מהרכב, נבדקים ומועמסים בחזרה. הניהול שואף להיות יעיל וגם אדיב. גם מאפשרים לחולים העוברים לבתי חולים בישראל, רבים לטיפולי הקרנות, לעבור מחוץ לטרמינל. לכאורה הכל נפלא ותקין.

זרימת העוברים שוטפת ולא נתקלנו בבעיות מיוחדות, זולת מנועי מעבר שרשיונם נלקח  מסיבה ידועה להם או לא ידועה, והם פונים אלינו לעזרה.

בדיקה של השירותים במגרש העליון גילתה שירותים מטונפים, ללא נייר טואלט. למרבה האירוניה, מיכל הסבון הנוזלי דווקא היה מלא.

מול שורת המשאיות שהמתינו להיקרא לבידוק יש שלט גדול, וכנראה חדש, שמציין במילים ובתמונות אילו סחורות אסור להעביר בלא רישיון מיוחד של משרד הבריאות והשירותים הווטרינריים: ירקות ומוצרי בשר ותרופות. יש גם אבחנה: מוצרים שמקורם ב"יישובי האזור" נדרשים לבדיקה ולהעברה בשיטת "גב אל גבinfo-icon", ומוצרים שמקורם ב"יישובים ישראלים" יכולים להסתפק במעבר רק בנקודת הבדיקה.