ריחן, שקד, יום א' 6.1.13, בוקר

צופות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
06/01/2013
|
בוקר

 

בוקר סוער, גשום, קרררר וחשוך:  גשם יורד, מוסיף טורד, מוסיף טורד ואין עוצרinfo-icon/ ואין למד, ואין למד, כמה רועד, כמה רועד, אני מקור...[פו הדב מאת א.א. מילן, בתרגומו הקלסי של אורלנד]

 

מחסום טורה (שקד) 07.10

מפאת מזג האויר שהקשה על הנהיגה, הגענו למחסום טורה באיחור. בדרך עצרנו לקחת טרמפיסט, והסתבר שהוא רצה להיכנס לביתו בדהר אל מלכ. הוא ביקש שניכנס לשתות קפה, אמרנו לו שאנחנו ממהרות ולא נוכל. הסיבה שהוא היה מעוניין שניכנס היא כי רצה לתנות את הצרות שיש להם בכפר הקטן הזה, שכלוא במרחב התפר, כשכל השירותים שהוא נצרך להם נמצאים מעבר לגדר. הבעיה שהציקה לו במיוחד היא אי מתן אישורי בניה.

במחסום: מתחת לענן השחור מתגנב כבר מעט אור. בתוך סככת ההמתנה (מכולה) שבפתח המחסום שרים וקופצים תלמידי בית הספר, המבקשים מרותי שתצלם אותם בסלולרי החכם שלה. לא ידענו מדוע הם אינם עוברים את המחסום הפתוח. מאוחר יותר הגיעה ההסעה של ילדי הגן והתלמידים נכנסו לרכב ועברו לתוך המחסום. החיילים הציצו פנימה והעבירו אותם לבית ספרם שבכפר.

 

פועלים יוצאים אחד אחד לכיוון מרחב התפרinfo-icon, בגדיהם ספוגים במים. הם כועסים שלא אפשרו להם להיכנס דרך הקרוסלה לתוך חדר הבידוק או לעמוד בקרבתו, כי הסככה הקטנה לפני הקרוסלה גבוהה מאוד (6 מטר, כך אמרו) ופרוצה בכל צדדיה לרוחות ולגשם.

את ילדי הגן לא ראינו, אולי עברו לפני שהגענו, 10 דקות אחרי הפתיחה.

נתיב הנסיעה הימני בכניסה למחסום הרכב פועל(לפני שבועיים בביקורנו כאן  הוא לא פעל). המבנה בו נמצאים הבודקים עטוף כולו קירות פלסטיק או בד עמיד במים, על כל פנים, הם נרטבים פחות.

 

מחסום ברטעה (ריחן) 07.45

לא ראינו משאיות עמוסות ממתינות להיכנס לבידוק. מגרש החניה התחתון כבר עמוס למדיי. עמדנו בסככה ליד כניסת הפועלים לטרמינל. מוניות פוקרות אנשים והם רצים בגשם להיכנס. החיילת בבוטקה צעקה: לא לרוץ. לזכותה, רק פעם אחת. לא פשוט לטייל בנחת מתחת לטיפות הכבדות.

פרקנו חבילות בגדים, שתינו תה בג'ינג'ר (טוב לגרון הכואב) וחיכינו לאמג'ד ולבתו, לקחת אותם לפגישה בכפר קרע.