גוכיה, חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום ד' 19.12.12, אחה"צ

צופות: 
טל הרן ודפנה בנאי (מדווחת)
19/12/2012
|
אחה"צ

 

11.45 – זעתרה - צומת תפוח – לא מאויש אך בצומת יש חייל בעמדת התצפית.

 

12.10- מחסום מעלה אפרים– לא מאויש.

 

דיווח של פלסטינים– שוב מתקיים בבקעה תרגיל צבאי גדול מהג'יפתליק ועד חומסה (כ-20 ק"מ צפונה). תושבים מאל עג'אג' ומחומסה קיבלו צווים שדרשו מהם לפנות את האזור מארבע בבוקר ועד ארבע אחה"צ. לטובתם-הם, כדי שלא ייפגעו, חלילה. גם התנחלות בקעות נמצאת בלב אותו אזור, אך התמרון הצבאי פסח עליהן כמובן, והכדורים הישראלים יודעים ברוב חכמתם להבחין בעת האימונים בין ישראלים לפלסטינים ועל כן רק הפלסטינים הם בסיכון...

תושבי הג'יפתליק מספרים שהירי היה כל כך קרוב לבתים שכל היום הם חשו כאילו הם ומשפחותיהם נמצאים תחת מטחי האש.

גם אנו ראינו קבוצה גדולה של חיילים על הדרך בין מחסום תיאסיר וחמאם אל מליח, ועוד קבוצה צפונית לרועי  (ממש מול מאהל בדואי), שתי הקבוצות נראו כאילו זה עתה הגיעו למקום ומתמקמות בו – האם הם חלק מאותו תרגיל? או שתרגיל נוסף הולך ומתרקם גם שם – צפונה לתרגיל הנוכחי?

 

מחסום גוכיה – לאחר ששער המחסום נופץ בתמרון הקודם, בתחילת נובמבר, כדי לאפשר מעבר חופשי לטנקים (וכך גם בתמרון הקיץ ביולי) והושלך ככלי שאין בו חפץ בתעלה המבתרת את בקעת הירדן ומפרידה אותה ממרכז הגדה, המחסום נותר פתוח למעבר פלסטינים למשך חודש וחצי. אתמול הציבו שער חדש, עדיין פתוח, שיש להניח שבקרוב הוא יינעל בפני הפלסטינים ושוב לא יוכלו ילדים להגיע לבית הספר וחולים לרופא. ונשאלת השאלה בשם איזה ביטחון ניצב השער הזה בין החקלאים של חדידיה וחומסה ובין חייהם, כאשר במשך חודש –חודשיים הוא היה פרוץ וכלום לא קרה ?

 

13.20- מחסום תיאסיר. מזה שבוע רשאים נוסעים פלסטינים לחצות את המחסום ביושבם במכוניות. לא עוד המתנה במרחק 30 מ' מהמחסום לקריאת החייל, לא עוד ילדים עוברים ברגל לנוכח רובים מאיימים בעוד אביהם נוהג במכונית, ועדיין זה מחסום שבו כל אדם ומכונית נבדקים והשליטה בתנועה כולה ביד הכובש. ירצה – יעביר, לא ירצה – יעכב או ימנע מעבר.

אנחנו לא מתקרבות אך שני חיילים מגיעים אלינו. אין להם מושג מי אנחנו והם שואלים אם מותר לנו להחנות פה, כשהסברנו להם הניחו לנו וחזרו למחסום.

התנועה דלילה והבדיקה משתנה. לעיתים המעבר מהיר ולפעמים הנהג נדרש לצאת מהמכונית ולפתוח את תא המטען.

הפלסטינים במכוניותיהם עוצרים ליד הקו שעל הכביש וממתינים לניפנוף ידו של החייל שמתיר להם להתקרב. החיילים משהים את הנפנוף לדקה – שתיים, יושבים בפתח הבודקה ומשוחחים. העיכוב הקטן הזה מבהיר לכולם, לחיילים ולפלסטינים וברגע זה גם לנו, מי כאן השולט ומי נתון לשליטתו.

אוטובוס שעליו רשום "תגלית" מגיע למחסום. לא ראינו מי הנוסעים. הוא מתעכב כמה דקות במחסום עד שהחייל מטלפן לברר ואז הוא עובר לכיוון הגדה בכיוון שטחי A,  שם יש שלושה  שלטים ענקיים שאוסרים את הכניסה על ישראלים. 

 

16.30 - מחסום חמרה – ראינו את נוסעי המכוניות יורדים מהרכבים ועוברים במחסום ברגל, ראינו אותם יוצאים מהמחסום וחגורותיהם בידיהם לאחר שנאלצו להורידה בפני החייל, ואכן נאמר לנו, שכאן, בניגוד למחסום תיאסיר, הנוןסעים הפלסטינים לא מורשים לעבור לתוך הבקעה בנסיעה. 

 

16.50- מחסום מעלה אפרים– לא מאויש.