גוכיה, חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 29.11.12, בוקר

צופות: 
יפעת ד., קרן מ. ודפנה ב. (מדווחת)
29/11/2012
|
בוקר

 

ליד מעלה אפרים אנחנו רואות 2 מכוניות אזרחיות – האחת ישראלית והשנייה פלסטינית, חונות לצד הדרך ונהגיהן עומדים בחוץ ומדברים, אך מה שמשך את תשומת ליבנו – בינם לבין הכביש עמד איש ביטחון עם רובה שלוף, בצורה מאיימת למדי, פניו אל המכוניות העוברות בכביש.  מכיוון שגילינו זאת באיחור, נאלצנו לנסוע כ-2 קילומטרים כדי להסתובב , וכשחזרנו הם החלו לעזוב את המקום.

 

11.30 - מחסום מעלה אפרים– מאויש. תנועה ערה של מכוניות פלסטיניות, בידוק איטי ביותר, תור ארוך של מכוניות אך לא ראינו שהחזירו מכוניות לגדה.

עברנו ליד ההתנחלות החדשה שליד הג'יפטליק שאמורה להיות פנימייה – המקום נעול ושומם ולא ניכרת שום התקדמות בבנייה מאז ביקרתי במקום לפני למעלה מחודש. לא נראה איש במקום.

 

13.50- מחסום תיאסיר – עליתי לבד אל המחסום כדי לנסות לשמוע מהחיילים על המעבר מבלי לעורר התנגדות. בדיוק סיימו להחליף משמרת. אמרתי שלום , ולא נעניתי. לאט לאט שמתי לב שהמחסום סגור. חשבתי שבגלל חילופי המשמרות, אך פתאום שמעתי את המפקד מדבר בטלפון עם החמ"ל : "יש לנו אורחים. נשות ווטש. סגרתי את המחסום". כך , מבלי לומר מילה, בקלות רבה כל כך מפקיעים את זכותם של הפלסטינים להגיע הביתה...

בלית ברירה התרחקתי.

 

מפי הנהגים שהמתינו לנוסעיהם, שנאלצו לעבור (כמו תמיד) ברגל: רק מי שמתגורר בבקעת הירדן או בעל אישור מיוחד יכול לעבור לבקעה במכוניתו. מכוניות רבות הוחזרו ולא הורשו לעבור בשבועות האחרונים. הצהרת דובר משרד הביטחון – שקר !!! אין הקלות ואין מעבר לכל אדם!! עד לפני שבוע, במשך למעלה מחודש,  הייתה פה יחידה שמיררה את חיי הפלסטינים – שעות ארוכות של עיכובים והשפלות. עכשיו, לדבריהם , יותר טוב.

 

מחסום גוכיה – אינו. 2 קוביות הבטון עומדות וביניהן כלום. לצד השער עיקבות רבים של טנקים, זכר לתימרון הגדול שהיה פה לפני כחודש,  לכן גם אין שער – הפלסטינים סיפרו שהטנקים שברו אותו. עתה, כפי שהיה בקיץ האחרון, השער יישאר פרוץ לרווחת הפלסטינים שיסעו הלוך ושוב בין הבקעה ומרכז הגדה (בקיץ השער נותר שבור במשך חודשיים), וראה זה פלא – אין כל בעיה בטחונית !!! הפלסטינים סיפרו לנו שבין ה-6.11 ל-12.11 תושבים של אזורים נרחבים בצפון בקעת הירדן פונו מבתיהם ונאלצו להמתין במשך כל היום  עד אשר  צבא הכיבוש בשילוב צבא ארה"ב יגמרו להתאמן בשטחם. מרחוק ראו תושבי ראס אל אחמר, אל מליח, ח'ירבת יירזה חירבת חומסה ואחרים, כיצד משייטים טילים, פצצות מתפוצצות, מטוסים מנמיכים טוס וטנקים דוהרים, ליד בתיהם וצאנם, ואפשר רק לתאר את הפחד הנורא שחוו בני אדם וחיות בתוך מהומת אלוהים זו. תושבי אל מליח פונו כך 3 פעמים !!!

כמובן, שאיש לא לא חשב לפנות את התנחלויות הסמוכות (בקעות, רועי, משכיות וחמדת), הצבא אף הקפיד לא להתקרב אליהם יתר על המידה.

ואגב שטח אש – ממול לאדמות המעובדות של התנחלות רועי היו אדמות מרעה פלסטיניות, שכמו רבות אחרות הוצב עליהן לפני 3 שנים  שלט בטון "שטח אש !!! הכניסה אסורה!". אלא שבינתיים חמדו אנשי רועי את האדמות , גידרו את השטח ונטעו בו גפן. היום עומד לו כרם יהודי, היחיד שלידו ניצב שלט "שטח אש..."

רועה בדואי המתגורר ליד השער סיפר שבזמן המתקפה בעזה הגיעו 5-6 מוניות עם פלסטינים (כ-30 איש) וניסו להפגין מול בקעות. הם לא הספיקו להתקרב ומייד הוזנק הצבא מולם, ירה גז מדמיע עוד לפני שהמפגינים הגיעו לכביש אלון ועצרו 3 מפגינים.

 

16.00 – מחסום חמרה  המעבר שוטף (אם כי רק לאחר תנועת יד המרשה זאת של החייל) לכיוון שכם. אין עיכובים לכיוון הביקעה, אך כל מכונית נבדקת בדקדקנות. מכונית אחת הגיעה למחסום עם נוסעיה, ונשלחה בחזרה כדי שתוריד את הנוסעים – נשים וילדים קטנים כ-50 מטרים לפני המחסום והם יעברו ברגל.

17.00 מחסום מעלה אפריים  - לא מאוייש