ריחן, שקד, שבת 14.7.12, בוקר

צופות: 
רחלה חיות (מדווחת ומצלמת). ר.א. (אורחת)
14/07/2012
|
בוקר

07:00 מחסום שקד
שתי חיילות וחייל צועדים בנחת לרוחב הכביש. נושאים איתם ארגז קרטון. שלושתם חיילי משטרה צבאית (מ"צ).
07:08 הם מגיעים אל המחסום. שער הכביש פתוח. שער השרוול של הולכי הרגל נעול. מישהו עומד לידו. מחכה. אחת המ"צ מברכת אותו בתנועת יד לשלום. האיש נכנס. העדר עובר.

07:20 הגיעו שתי סטודנטיות, דלת ביתן הבידוק אינה נענית להן. כרבע שעה הן עומדות בשמש החזקה מחוץ לביתן (האוהל החדש מצל רק על עמדת החיילים). חייל ניגש ומציע לנו באדיבות שתייה קרה.  יש לנו הרבה הוא אומר. סירבנו בנימוס.
07:30 מגיעה מכונית, 10 דקות לקח לנהג ללכת לביתן הבידוק, לחזור למכוניתו ולהמתין לקריאת החייל (החיילים עסוקים באכילת ?? ), להעז ולצפור, להיכנס למחסום, ולעבור.

כמה זמן מתבזבז שם!?
07:45 עזבנו

 

 

07:55 מחסום ריחן
השרוול העולה מהטרמינל מלא באנשים שבאים לקראתנו ומסמנים על צפיפות רבה בחדרים. "מחסום בלגן..." "יותר משעה..." "היום לא טוב..." "חצי שעה..."  "עשרים דקות..."  "צפוף..." "שעה..." "ככה מלא..." "הולך לאט..." "הרבה אנשים, אבל מעבירים..."

אחד אמר שבפנים יש הרבה אנשים, אבל "הכל בסדר".
המסדרונות באמת מלאים, ונשמעת המולה של הרבה אנשים, דלתות נפתחות ונסגרות.
הכיוון השני גם הוא עמוס. אנשים, אמהות וילדות קטנות בלבוש חגיגי עוברים יחסית מהר. רק עמדה אחת פעילה.
מישהי יוצאת מהעמדה, ומכריזה: "יאללה כואב לי הראש!"
שני מעוכביםinfo-icon יושבים ליד הקיר. 08:30 גם הם מורשים לעבור.
המסדרונות ריקים, יוצאים אנשים עם החגורות ביד: "הולך מהר".
08:45 ארבעה טרנזיטים מחכים לנוסעים. עזבנו עם טרמפיסטים לכיוון אום אל פחם.

 

אב לילד חולה סרטן שמאושפז ברמב"ם, קיבל אישור מדליה בסה (מתאמת בריאות של המינהל האזרחי) לנסוע לבקר אותו, עצוב ונרגש הוא מספר על כך.