זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום ג' 10.1.12, בוקר

לפני שלוש לפנות בוקר אנחנו עוברות דרך אזור מחסום זעתרה. הוא ריק לגמרי, אין חיילים בעמדות, יש אור  במגדל השמירה.

לפני שלוש וחצי לפנות בוקר אנחנו עוברות דרך מחסום מעלה אפרים, גם הוא ריק.

בסביבות רבע לארבע אנחנו חולפות ליד מחסום חמרה. אין מכוניות, אין אנשים, יש חיילים במחסום עצמו.

4.05-5.45   מחסום תיאסיר
עד ארבע ורבע המחסום ריק מאנשים ומכוניות. יש חיילים בעמדת המחסום למכוניות וכן בעמדת הבדיקה של התעודות, במעלה גבעה מעל לכביש. החיילים לא התנגדו שנעמוד בסמוך מאוד לכל אחת מן העמדות הללו.

בארבע ורבע מופיעה מכונית ראשונה ולאחריה מיניבוס ובהדרגה בין ארבע וחצי לרבע לחמש מגיעות מכוניות נוספות המובילות פועלים לעבודה במקומות שונים, מרועי ונעמה ועד בית הערבה.

בדיקת האנשים מאוד אטית, בין 3-5 דקות לאדם, למרות שהיא בדיקת תעודות בלבד ולמרות שיש לחייל בתא הבדיקה מסך מחשב זמין כל העת.  נהג המיניבוס המתין לנוסעיו מ 4.20- 5.40, ובשעה זו המתינו  תשע מכוניות לנוסעיהן.  אנשים הצריכים להתחיל את עבודתם בשש בבית הערבה למשל, לא יגיעו בזמן.

שאלנו את מפקד המשמרת מדוע זה כה אטי והוא לא נתן שום הסבר. צלצלנו ל”מוקד ההומניטרי” של הצבא והתשובה היתה כי היה נסיון חדירה במהלך הלילה ולכן הדרכים פקוקות. תשובה שכמובן אינה רלבנטית למצב העניינים שעליו דברנו.

למדנו מן האנשים  כי בעונה זו, בעיקר במהלך החודש הקרוב, אין הרבה עבודה ולרוב רק בעגבניות. תנאי השכר הקשים ועקיפת יחסי עובד מעביד בין הפועלים לבין מעסיקיהם לא נשתנו .לדבריהם בעלי משפחות שאין להם מקור מזון חלקי אוטונומי כמו עזים, תרנגולות, חצר ירקות, יתקשה מאד לשרוד עם שכר זה, שהוא במידת מה גם תלוי-עונה .

כל האנשים - פועלים ונהגים - התלוננו על איטיות המעבר במחסום תיאסיר גם לפנות בוקר וגם בעת שיבתם אחה"צ.  אחדים אמרו שהדבר מחמיר כשיש חיילים דתיים.

6.10 - 6.50  מחסום חמרה
בדרך כלל כשמגיעים למחסום חמרה בשעה זו תנועת האנשים דלילה מאוד. הפעם המחסום המה אנשים ומכוניות.  38 כלי רכב המתינו לנוסעיהם.  כ 250-200 אנשים המתינו בתור ארוך מאוד מאחורי מבני המחסום, רבים מהם עוד מהשעה ארבע וחצי. במבנה המעורכבים במתחם המחסום היו כל העת 8-7 אנשים מתחלפים, שנקראו בשמותיהם לאחר המתנה לא קצרה. מהם שהמשיכו לעבודתם ואחרים נשלחו חזרה. בעת שהותנו שם מנינו 11 אנשים שלא התאפשר להם לעבור במחסום והם שבו לאחור.  שני מעוכבים נותרו שם כל עת שהותנו.

רק לקראת שבע התחיל התור להתקצר במהירות ואנשים יצאו בקבוצות של 4-3 ובזריזות רבה יותר. לפני שבע רוב כלי הרכב על נוסעיהם כבר נסעו.

קצת לפני השעה שבע באו מורים ומורות המלמדים בעיקר ביריחו, בג'יפתליק ובבית הספר שאינו רחוק מאוד מאזור המחסום. הם אמרו לנו שהם עוברים בתוך דקות ספורות כדי שלא יאחרו לבתי הספר. מהם, וגם מאנשים אחרים בשני המחסומים ,למדנו שתלמידי בית הספר העוברים בסביבות שבע וחצי, לעולם אינם מורשים להישאר באוטובוסים המובילים אותם לבתי הספר. למרות שאין להם תעודות זהות, הם צריכים לרדת, לעבור דרך גלאי המתכות וללכת מרחק לא מבוטל (חשוף לרוחות במחסום תיאסיר) עד האוטובוס שכבר ממתין להם מצדו האחר.

הודענו למוקד גם על התורים הארוכים וגם על שני המעוכבים שלא שוחררו. 

גם כאן החיילים לא התנגדו לנוכחותנו קרוב למחסום עצמו כמעט כל עת שהותנו שם.  לא היתה להם תשובה ברורה מדוע הכל התנהל באיטיות כה קשה. גם לא למפקד המחסום.        בסביבות רבע לשבע ראינו שלושה גברים מסורבלים, שאינם פלסטינים, חוצים את המחסום בכיוון ההפוך.  מי הם, מה עשו שם, האם אומנם יש לכך קשר למעבר האטי הבוקר - אפשר רק להפריח השערות.

באזור שבו המתינו המכוניות ניצבה גם מכונית צבאית וחייליה החזיקו לזמן מה בשני נערים שכנראה לא עברו דרך המחסום עצמו. שני חיילים מביניהם, מכוסי פנים כמעט לגמרי ועם רובים מכוונים, נותרו לעמוד ליד המכונית הצבאית גם לאחר שהנערים נשלחו חזרה.

במשך כל אותן שעות שרר קור חריף.

בדרך חזרה מחסום מעלה אפרים היה ריק לגמרי.