גוכיה, זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום א' 6.11.11, בוקר

צופות: 
אנלין ק., רינה צור (כותבת)
06/11/2011
|
בוקר

 

תקציר
שער גוכיה שוב אינו נפתח.

בכפר פורשת בית דג'אן יש מצוקת מיםinfo-icon גדולה ואין כסף להפעיל גנרטורים לחשמל.

11.15 - מחסום זעטרה (צומת תפוח) - בודקים רכבים המגיעים מכיוון חווארה. אין תור. יש חייל במגדל השמירה בצומת. 

לפני מגדלים, בצד הכביש בובקט,עומדות  4 מכוניות ישראליות ומכונית משטרה. אולי בקשר לתיקונים בכביש.
קוסרה - 11.25 פגשנו כמה נערים שאמרו שמאז שחיילים הרגו בן הכפר בהתקלות עם מתנחלים, לפני כחודש, לא קרו התקפות נוספות של מתנחלים .

מחסום מעלה אפרים - 11.40 אין חיילים. גם בדרכנו חזרה לא ראינו חיילים.

בין גתית למכורה – מסביב וממול בית האריזה הולכים ומתרחבים השדות המעובדים בגידולים הצורכים השקייה מרובה. הם מנוהלים (וכנראה שייכים) לתושב  נעמה שבדרום הבקעה. הקצבות המים שלו מרשימות. עוד נדבר על בעיית המים כשנגיע לחקלאים פלסטינים בבקעה. גם ההתנחלות מכורה מרחיבה את השטחים המעובדים. הוקמו שם גם כמה מבנים חדשים ללולים.

ביקור אצל משפחה בפורשת בית דג'אן
לבעל הבית שאירח אותנו יש ארבעה בנים נשואים. כיוון שיש להם שטח אדמה פרטי שלושה מהם בנו לעצמם בתים, שהמינהל האזרחי הרס בשנות ה-90. הבנים נאלצו לחפש להם מגורים במקומות אחרים. שרידי הבתים עדיין נמצאים.
המחסור במים היא הבעיה העיקרית שמעיקה עליהם כרגע. למרות שיש להם אדמות השייכות להם על פי חוק הם אינם יכולים לעבד אותן בלי מים. מצד אחד, חברת  מקורות שואבת את מי התהום באזור (ויש מי תהום בשפע בבקעה) אך רשויות המים מסרבות לספק מים לתושבי הבקעה הפלסטינים. מצד שני אין באפשרותם לקבל מים מבארות בכפר, כי בינם לבין הבאר מפריד כביש והמינהל האזרחי מסרב לאשר להם להעביר צינור מתחת לכביש. האפשרות היחידה שנותרה היא להעביר מים במכלים גדולים מעֵין שיבלי. הם משלמים בעד ההובלה 15 שקל לקוב מים ובמחיר כזה לא משתלם להשקות גידולים חקלאיים.
בכפר שלהם רק חלק מהתושבים מקבלים מים (תמורת תשלום) ממקורות, וגם זה בהקצבות מצומצמות.
לפי מה נקבעות ההקצבות, למי כן ולמי לא? מי קובע?
הראו לנו בור מים לאצירת גשמים ליד בית שנסתם בהוראת המנהל האזרחי.

בעיה אחרת היא החשמל. גם כאן, למרות שהכפר בשטח ומדינת ישראל אחראית על רווחת התושבים כולם, חברת החשמל מספקת חשמל רק לחלק מתושבי הכפר. עד לא מזמן המשפחה קיבלה חשמל מהגנרטור המשותף של הכפר. אבל העלייה התלולה במחירי הנפט מייקרים את הפעלת הגנרטורים והם לא יכולים להרשות לעצמם. לדבריהם חברת החשמל דורשת ממועצת הכפר סכום עתק כדי להתחבר.

הם סיפרו גם שממשלת קטאר מוכנה להשקיע הרבה כסף להקמת חממה ליצור חשמל מאנרגיית השמש במקום ואפילו נמצא לכך שטח מתאים. אבל... המינהל האזרחי מסרב לתת להם את האישרים הדרושים. 

אנשים שדיברנו איתם התלוננו על שרירות הלב של החיילים היכולים לעצור כל פלסטיני מתי שירצו ולכמה זמן שירצו.

מכביש אלון ראינו  כניסה לבית חסומה בסוללת עפר, שנעשתה בידי הצבא. מדוע? מה פשעם? גם זה נראה כסוג של "תג מחיר".

מחסום חמרה  - 13.30  מייד בבואנו התקרבו אלינו מפקד המחסום ועוד שני חיילים ודרשו שנתרחק עד לבטונדה הצהובה ואם לא הם יעצרו את מעבר האנשים במחסום. התרחקנו.
היום הוא היום הראשון בחג הקורבן (עיד אל אדחה) ויש הרבה יותר הולכי רגל מהרגיל - משפחות עם ילדים בבגדי חג לביקורי משפחה.

מחסום תיאסיר - 14.20  גם כאן הרבה משפחות במצב רוח חגיגי.
14.35- חילופי משמרות והבדיקות והמעבר נעצרו לפחות מחמש דקות.

עלינו למחסום הולכי הרגל. החיילים היו מאוד ידידותיים. סיפרו על החיים הקשים שלהם. הם נמצאים במשמרת במחסום יותר מ-12 שעות, ללא מנוחה.
כשירדנו ראינו את הדוקרנים החדשים , בגובה של 5 ס"מ לפחות ובעובי של ס"מ, המזנקים ממשטח הכביש בלחיצת כפתור של החיילים. וזה בנוסף לשתי זרועות מחסום לפניהם.

15.00- מחסום גוכיה - השער סגור. טלפון לזהרן, שדיבר עם המפקד האחראי ונאמר לו שנשלח למקום ג'יפ לפתוח את השער. עד 15.40 לא הגיע איש.
בחודשים האחרונים, מלבד זמן קצר שהשער נשבר ע"י טנק, ונשאר פתוח עד שתיקנו אותו, זבאופן קבוע המחסום הזה אינו נפתח כלל, וזה מאז שיחידות ההנדסה הקרבית משרתות באזור. נציין שוב כי זה המעבר היחיד המאפשר למי שגר ממזרח לכביש אלון לעבד אדמותיו או אדמות של פלסטינים הנמצאות ממערב לכביש. כמו כן זה המעבר היחיד הרשמי המאפשר גישה לעיירה טאמון, המרכז העירוני של התושבים באזור מלבד לאלה שמתגוררים במזרח הבקעה ומונע את רווחת התושבים והעיירה גם יחד.

16.25- מחסום זעתרה (צומת תפוח) - אין חיילים.