ביקור בכפרים: חירבת טוואני, דרום הר חברון, חברון, יום ג' 19.7.11, בוקר

8.30-12.00

על כביש 317 עומד בניין מפואר של המועצה האזורית דרום הר חברון. דגלי ישראל גדולים וארוכים תלויים לאורך הקירות מן הגג עד למטה. מפגן של "אהבת ישראל" שממחיש לנו שוב ושוב לאן הולכים תקציבי הבנייה של אזרחי המדינה.

ח'ירבת טוואני
מכיוון ששמענו על מתקפה נוספת של מתנחלי מעון על רועי טאווני ומלוויהם מארגוני השלום, החלטנו לנסוע לשם.

תמונה ראשונה ומחממת לב שנגלית לעינינו היא של גברי הכפר והסביבה ממשיכים לסלול בעצמם את כביש הגישה לכפר: מסקלים אבנים וכובשים את הדרך. תמונות מהעלייה השלישית שסיפרה לי סבתי עולות בזיכרוני.

פגשנו את מכרינו תושבי הכפר וגם את המתנדבים מארגון הC.P.T ומה- Operation dove. הם סיפרו לנו שאתמול אחה"צ ב-16.30 קראו להם הרועים ובקשו שילוו אותם כי לאחרונה הם מותקפים ע"י המתנחלים. ואכן בסביבות השעה 18:00 3 מתנחלים רעולי פנים ירדו ממעון ואלות בידיהם. המתנדבים הספיקו להזהיר את הרועים על בואם והללו ברחו. מכיוון שהמתנחלים לא הצליחו להכות את הרועים, הם פנו אל המתנדבים (שצילמו את האירוע כל העת), שעטו לעברם, זרקו אבנים וניסו להכותם באלות. לאחר כמה דקות הסתלקו. במזל איש לא נפגע.

המשטרה והצבא הוזעקו למקום והגיעו בנוכחות גדולה אך לא עשו דבר, לא עצרו איש מהמתנחלים, רק הקפידו לבטא צער ואיכפתיות: "זה מה שהם יכולים לעשות", אמרו. הדבר הזה חוזר על עצמו. יומיים לפני כן קרה אותו דבר ובכלל בזמן האחרון היו מקרים דומים והריטואל של התנהגות כוחות הבטחון גם הוא חוזר על עצמו. באים, מתעניינים, מבטאים איזו שהיא אכפתיות ולא יותר. אף פעם לא עצרו איש מהמתנחלים. אחד המתנדבים סיפר שנסע אמש למשטרת חברון להגיש תלונה, והתייחסו אליו יפה ואף הסיעוהו חזרה לטאווני. האיש הוא אזרח זר. הם מציינים שאיש מהמקומיים לא היה זוכה ליחס כזה. גם זאת אחת הסיבות לשהותם שם.     
עוד אנחנו מדברות עם האנשים, הגיע רכב צבאי והחיילים שוב שוחחו עם המתנדבים, שאלו לשלומם  בחביבות ונסעו. 

שוב ושוב משתוללים המתנחלים ומרשים לעצמם לנהוג באלימות, ואת אמצעי התקשורת שלנו זה לא מעניין  כי את עם ישראל זה לא מענין.

חברון
בחוות פדרמן יש סימנים לקייטנת קיץ. העיר עצמה בשגרת יום רגילה. חיילי גדוד שמשון במחסומים אך לא מעכבים איש.

לעומתם, במחסום בית המרקחת המאויש ע"י משמר הגבול ישנם מעוכבים רבים. שוב אותן השאלות שלנו, שוב אותן התשובות של החיילים: כן, הם יודעים שצריך להתנהג באנושיות אך הם מודים שהם שם כדי לשמור על המתנחלים.