ריחן, שקד, יום א' 10.7.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
10/07/2011
|
בוקר

 

מחסום טורה - שקד
המחסום הזה מפריד בין מה שנראה שתי שכונות של כפר אחד -  דהר אל מלכ וטורה. אנשים עוברים מצד אחד של הגדר לצד אחר בשל כל מיני סיבות, כגון לימודים, בריאות, ענייני מינהל, בנקים, קניות וכד'. זה  שער "מרקם חיים". טורה בצד הפלסטיני, ודהר אל מלכ בתוך מרחב התפרinfo-icon. הגדר משאירה בצד מרחב התפר את אזור התעשיה שח"ק, כמה התנחלויות, הכפרים אום ריחן וברטעה א שרקיה. ברצוני לציין שדהר אל מלכ אינו מחובר לרשת החשמל, לא הפלסטינית ולא הישראלית. רק גנרטורים.

המחסום, שלפי צורכי התושבים  ובהתחשב במגבלות תקציב הביטחון - נפתח כל בוקר בשבע, נסגר בעשר ואח"כ נפתח שוב בשתים עשרה (אינני יודעת עד מתי בערב).

הגענו למחסום כמה דקות לפני שבע. בדרך כלל בזמן הזה החיילים כבר נמצאים ולעתים כבר מתחילים להעביר. הפעם המחסום על שלושת שעריו - סגור ובצד מרחב התפר אין נפש חיה. השקפנו אל העבר השני וראינו כמה ממתינים. החיילים לא נראו אף באופק. צלצלנו למת"ק כי מס' הטלפון של החטיבה לא היה בידינו. השעה כבר היתה שבע ועשרים ו"נאדה", כלום. כבר סובבנו את המכונית כדי ללכת להעיר את החיילים ואז ראינו אותם משתרכים בכבדות, עוטי שכפ"צים וחגור וכבדי נעליים, אחד אפילו חובש קסדה, אחת נושאת סל ירוק - אולי ארוחת בוקר חטופה. ועוד אחד מחזיק את כוס הקפה שלא הספיק לשתות, מתנהלים בכבדות בעלייה אל עבר המחסום. "נשארנו שבת, שמירות בטירוף ולא היה מי שיעיר אותנו". המחסום נפתח רק בשבע וחצי.

בצד מרחב התפר כבר חיכו כמה אנשים ושתי מכוניות, הבנקאי המהודר כבר היה "על סיכות" וכאשר הם עשו כמה צעדים אל עבר שער המחסום,  נדרשו בתקיפות ובערבית של מחסומים לסגת לאחור. היה מאד לא סימפטי. לאחר זמן מה הגיע האמר ובו נהגת וקצינה. הקצינה הרגיעה את הרוחות והשליטה סדר.

הבנקאי ביקש שיעבירו קודם את הממתינים למעבר לגדה "כי אנחנו ממהרים לעבודה והם לחקלאות," ואמנם כך עשו. כשהתחילו לצאת גם מהשטח הפלסטיני הסתבר שגם הם ממהרים. אחד, לדוגמה, מאחר כבר שעה לעבודה במפעל בשח"ק. שעת העבודה הזאת תנוכה כמובן משכרו. שער מרקם חיים כבר אמרנו?

מחסום ברטעה - ריחן
הגענו לכאן כבר אחרי שמונה. הפתעה: קונסטרוקציית הצינורות, שהיתה חשופה כבר זמן רב, זכתה להתקשט במעין משפכים הפוכים בצבע כסף. לעניות דעתנו - מבנה ארכיטקטוני חדשני ולא מובן.

בשער התחתון נכנסים ברצף. מדדנו זמן מעבר - כחמש דקות. מכוניות פרטיות שנכנסו לבידוק בשמונה ועשרים עדיין לא יצאו ברבע לתשע, ונוסעיהן המתינו בסבלנות על הספסל שבמעלה השרוול. כשבע מכוניות עמוסי סחורות, מנוילנות בפלסטיק כחול, ממתינות לתורן להיכנס לבידוק. מתחת לסככה ממתינים מגשי הביצים, וכמה נהגים שסועדים את ליבם. למעלה ממתינים המעסיקים לפועלים שמגיעים במעלה השרוול. השעה מאוחרת ואין לחץ.

עזבנו.