דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר) 6.6.2011, בוקר

צופות: 
חגית ב. שחר , מיכל צ. [מדווחת]
06/06/2011
|
בוקר

 

7.30-11.30

מעבר מיתר

בשעה זו כבר ריק בצד הפלשתיני  שוב רוכלים מוכרים מזון. לדבריהם איש כבר לא מונע זאת מהם. הלכלוך מסביב גדול. זורקים הכל מסביב , ללא פחי אשפה ואחזקה. המעטים המגיעים נראים כסוחרים,  כמה  מהם  העובדים כרוכלים ונהגים  ביקשו את הטלפונים של  סילביה וחיה. נתנו.

כביש 60

מעט מאד תנועה אזרחית וצבאית.גם חיילים לא מסתובבים   בשום צומת.אין שום מחסומי פתע  הבלון באוויר. שקט מפתיע .

חברון

גם חברון שקטה . עונת הבחינות בעיצומה וילדים מסיימים מוקדם ומסתובבים בחבורות כבר ב9.30-10 בבוקר.

במחסום בית מרקחת אותו איש קבע מנומס . מכיוון שהוא מגיב אלינו בנימוס מפתיע אנחנו מנסות לשוחח איתו. הוא בן 28, שלם לגמרי עם תפקידו במשמר הגבול. הוא בטוח שהמצאות בחור בגילו במקום כזה חיובית ומוסיפה  שקט ושיקול דעת  להתנהלות החיילים. שחר שרוצה לעשות עבודה על האנשים משני צידי המחסום מנסה לשאלו שאלות נוספות הוא מסרב. לדבריו אסור לו להתראיין.  בכל זאת מוכן לענות לשאלתה של חגית, אם יש לו עם מי לדבר על  מצוקותיו .  לדבריו יש להם שיחות עם פסיכולוג  באופן קבוע אבל לא בזמנים קבועים, אלא לפי הצורך.
אני שואלת אותו אם מדברים איתם  גם על מה שמרגישים כשיורים על אנשים. הוא מתחמק אבל מדגיש שהיו תקופות שחיילים ראו מראות קשים אחרי פיגועים באוטובוסים, למשל,  ועל זה דברו איתם . אי אפשר להתעלם מהרגשה שהפסיכולוגים לא רוצים ל"סבך "אותם במחשבות על הסבל שהם גורמים לאחרים בהמצאותם שם. "רק " החיילים  נחשפים לסכנה ולמראות קשים  "רק "הם חווים מציאות בלתי אפשרית.
חיילי גבעתי היום לא הטרידו אותנו. אולי זה לא מקרה. הלוואי.  גם לא מעכבים איש בשום מחסום.

טנדר לבן ללא סימני זיהוי מגיע לאזור מחסום בית מרקחת. לפתע בוקעת ממנו כריזה מחרישת אוזנים ומפחידה, בערבית, אל הילדים: "יאללה לכו לבית הספר או  הביתה..." שוב ושוב באגרסיביות מפחידה. חיילים. לא ברור מאיזו יחידה. בחברון אסור לילדי בית הספר להתגודד ברחוב אחרי המבחן, ובטח לא באזור שהמתנחלים אמורים לנסוע בו.

על גג אחד הבתים הצופים על ציר המתפללים, רשת הסוואה. עדות לכך ששוב תפסו אותו חיילים לצורכי תצפית.  שוב נוהל "אלמנת קש" הנוראי הזה.

על ציר ציון בדרך לשכונת קפישה, אנחנו נחרדות לשמע צלילים מפחידים ולא ברורים. שוב אותה מכונית לבנה נוסעת, הפעם מאחורינו,  ללא זיהוי , מייצרת רעש מפחיד ומרתיע, כאומרים: "זוזו אנחנו עוברים". על פי כיוון הנסיעה המכונית היא של משמר הגבול . הם חוזרים לבסיסם בגבעת החרסינה.

יצאנו, נסענו לצומת שיוך בית ענון. הקוביות חוסמות את שני צידי הכביש אבל עץ התותים הלבנים כבר מניב. הם מתוקים. יש משהו טוב  שם.