ריחן, שקד, יום א' 12.6.11, אחה"צ

צופות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
12/06/2011
|
אחה"צ

 

מחסום ריחן - 16.55 - 18.00
הפעם הגענו מאוחר יותר מהרגיל למשמרת אחה"צ, אמנם מסיבות אישיות, אבל הסתבר שהיה נכון להגיע בשעות כאלה.
ירדנו בשרוול, ולא היו כמעט אנשים. היינו רגילות לכך שזו שעת העומס, כשהפועלים שבים מעבודתם.
זרימת הפועלים היתה דלילה מאד ואף אחד לא חיכה. אשנב אחד היה פתוח אך עד מהרה, ללא מה שנראה כצורך דחוף, נפתח גם השני. מדי פעם עברו גם מתוך הגדה לצד מרחב התפרinfo-icon, כמה נשים עם ילדים ומעט גברים.
במשך השעה הקרובה הגיעו אנשים בקבוצות של כחמישה ונכנסו ללא בעיות. מדי פעם ראינו מעוכב אחד או שניים, המקסימום היו שישה, אבל גם הם תוך כחצי שעה נקראו לעבור.

לקראת שש התגבר העומס עד כ-20 איש אבל האווירה היתה נינוחה ולא היו בעיות.

רגע מרגש עבורנו היה כאשר הגיעו עלי כ' והוריו. עלי קיבל "חופשה" של יומיים מבית החולים רמב"ם לקראת הטיפול הבא וההשתלה הצפויה. אנחנו דאגנו שיפתחו עבורו את השער הצדדי, שלא יצטרך להידחק בין הפועלים, ואיחלנו לו החלמה שלמה.

נושא ששוב נתקלנו בו ואינו חדש: הפועלים שעובדים בישראל יוצאים בבוקר מטייבה. היות שמחסום ריחן מוגדר כשער מרקם חיים ומיועד לתושבי מרחב התפר ובעיקר ברטעה המזרחית, בעיקרון אין מכאן יציאה לישראל. הם מורשים - באדיבות הנהלת המעבר וכביכול לפנים משורת הדין - לחזור לגדה ממחסום ריחן, היות שלמעסיקים שלהם נוח יותר להביא אותם לכאן לאחר יום העבודה.
יותר הגיוני וטוב ונכון היה אילו היה המעבר הזה ממוקם על הקו הירוק, ומה שנראה כמו מעבר גבול ומתנהג כמעט כמו מעבר גבול, היה באמת מעבר גבול?  

מחסום שקד
היות שהיינו צריכות כבר לעזוב, לא שהינו כאן זמן רב וממילא לא היתה פעילות רבה. מעטים עברו לכיוון הגדה, גם הולכי רגל וגם שתי מכוניות שנהגיהן הלכו להיבדק עוד בטרם יכניסו את המכוניות לבדיקה. השעון התקרב לשעה שבע ולא הצלחנו לברר אם השער אמור להיסגר בשבע או בשבע ומחצה. החיילים לא ידעו לומר והפלסטינים אמרו שבשבע וחצי.