ריחן, שקד, יום א' 6.3.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
חנה ה', חסידה ש' (מדווחת) וכ' הנהג
06/03/2011
|
בוקר

 

לפני כשלושה שבועות שמעתי מפועלים  שחזרו מעבודתם בהתנחלויות במרחב התפר הצפוני, שיש בהן בניה נרחבת. היום נסענו לראות. להתנחלות ריחן לא יכלנו להיכנס כי השער אוטומטי ומצריך שימוש בקוד.
בדרכנו לחיננית, השקפנו על טל מנשה, שהיתה אמורה להיות שכונה של חיננית, אבל הפכה, ככל הנראה, להתנחלות חרדית בפני עצמה.  בטל מנשה לא רק שבונים, אלא שיש מספר רב של קרוונים שבהם מתגוררים כנראה התושבים שמיועדים להיכנס למגורי קבע עם סיום הבניה. בתוך חיננית ספרנו למעלה מעשרה בתים שבנייתם החלה, השלדים עומדים על תילם, אך נראה שהבניה עומדת (הוקפאה?). לא נכנסנו לישוב שקד, כי מיהרנו לשעת פתיחת המחסום.
מסקנה: בונים על מנת להישאר.

מחסום ריחן (ברטעה)
הגענו כשעה לאחר פתיחת המחסום,  ב - 06.00.
בדר"כ רואים פועלים יושבים על הספסל בקצהו העליון של השרוול וממתינים לסיות בדיקת המכוניות שבהן הגיעו וימשיכו לנסוע. היום ראינו מכוניות שכבר נבדקו עומדות בצד ומחכות לנוסעיהן שעדיין לא יצאו מהטרמינל. אכן, שמענו גם מהיוצאים שהיום שהו בתוך הטרמינל, בין מכונת השיקוף לבין אשנב היציאה, כשעה. לא יכלנו לברר מה היתה סיבת העיכוב.

פלסטיני אחד הראה לנו שקיבל נייר מודפס בערבית שבו נאמר כי הפר את תנאי התסריח, ולא שב מביתו אמש. בתסריח מצויין שעליו לחזור עד 21.00. אבל הוא כן חזר הביתה, כיון שהנה הבוקר הוא בא למחסום מהבית. בפתק נאמר שזו התראה אחרונה, ואם הדבר ישנה, ילקח ממנו האישור. לא ברור לנו אם חזר מאוחר יותר,  ממעבר אחר או שלא נרשם שעבר.

מחסום שקד(טורה)
המחסום נפתח לפני שהגענו. מכוניות ממרחב התפר נבדקות בנוהל הבא: הנהג מתקרב עם מכוניתו למחסום, יוצא ממנה והולך לביתן הבידור ואח"כ חוזר, מכוניתו נבדקת והוא עובר. מהכיוון ההפוך הנוהל מסורבל יותר. הנהג משאיר את המכונית, נכנס לביתן, יוצא אל המכונית ומכניסה לבדיקה ואח"כ חוזר אל הביתן לקחת את התעודה שהשאיר שם.

גבר מבוגר המתין בצד מרחב התפרinfo-icon. שמנו לב שכניסת הולכי הרגל מצד הגדה מתעכבת. מורה אחד כבר עבר, אבל עוד שניים עדיין המתינו ליד הקרוסלה. אחר כך יצאה אישה צעירה עם תינוקת על ידיה. הסתבר שהיא עוכבה בפנים זמן ארוך מפני שהתינוקת אינה רשומה בתעודת הזהות שלה, אלא של האב. בסופו של דבר הסב קיבל לזרועותיו את נכדתי ולידו צעדה בתו הצעירה. גם המורים הגיעו.

עבר גם קשיש על חמורו הלבן. העדרים כנראה רועים בפנים. נהג אחר במכונית אחרת מסיע את הילדים הקטנים. ילדות מטופחות קטנות רצות אל החייל ומראות לו את פנים התיק ועוברות. לאף אחד מלבדנו לא נראה מוזר ונורא שילדות קטנות צריכות לעבור בדיקות כאלה בדרכן לבית הספר. שיגרת כיבוש.

פגשנו גם את הפלסטיני שלפני כמה שבועות קיבל מכות נמרצות מהחיילים, עד שנצרך לטיפול רפואי בבית חולים. הוא אינו מבין עברית, וכשהחייל אמר לו משהו, הוא חשב שעליו להרים את החולצה ולהוריד חגורה. מסתבר כי כאשר הרים את ידיו, נפלו מכנסיו.   החייל נעלב או כעס והפליא בו את מכותיו. האיש נלקח לבית החולים בג'נין. הוא לא היה מרוצה מהטיפול וביקש לצאת לטיפול בישראל. האגודה לזכויות האזרח בת"א שאליה פנה (קיבל מס' טל' מאחת מחברותינו) נתנה לו סיוע משפטי. עוה"ד רצה לתבוע עבורו פיצויים, אך הוא לא היה מעוניין. גם על הטיפול בישראל ויתר, משום שמצבו הוטב.