גוכיה, חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום א' 21.11.10, אחה"צ

צופות: 
אנלין ק., רינה צ. (כותבת)
21/11/2010
|
אחה"צ

יותר חקלאים בודדים מקבלים שטחים והקצבות מיםinfo-icon מחוץ לשטחי ההתנחלויות לגידולים עתירי מים, באיזור שבין גיתית למכורה בצידי כביש 508. הם מעסיקים פועלים פלסטינים מהאיזור בשכר של 70 ש"ח ליום עבודה, ללא שום זכויות סוציאליות. הפער בין הקצבות המים הנדיבות לישובים היהודים לבין מצוקת המים הקשה של הפלסטינים בבקעת הירדן זועק לשמיים. זה עוד ביטוי לאפרטהייד.

ההתנחלות משכיות עוברת לאחרונה הליך של גידול והתפתחות ,ובנייה מואצת.

עובד מקורות תושב מעלה אפריים לימד אותנו את תורת הגזע בגירסה המקומית.

שער שומרון- 2 מכוניות משטרה ,אחת חוסמת את אחד ממסלולי הכניסה לגדה. 2 משאיות מלאות עומדות לבדיקה.

מחסום מעלה אפריים –המחסום ריק מחיילים, הכניסה והיציאה מהבקעה –חופשיות. גם כשחזרנו.

בין גיתית למכורה –באיזור הסמוך לבית האריזה ולמכון השאיבה גיתית 1, משני צידי כביש 508 בכל פעם שאנחנו מגיעות מופיעים יותר ויותר שדות חדשים שעליהם מגדלים בעיקר ירקות.יש שם עכשיו לפחות כמה עשרות דונמים.השדות מרושתים בצינורות השקייה בטפטפות. עובר שם קו מים בצינורות עבים מאוד.( יש גם נזילה מתמדת, כלומר מים מבוזבזים, אבל אף אחד לא שם לב אפילו). נראה שהמים מצויים שם בשפע. וזה בזמן שהבדואים אינם מקבלים שום הקצבת מים, אפילו לא לשתיה ולהשקיית העדרים, ונאלצים לקנות אותם במיכלים ולהביא אותם ממרחק.

התברר שהשדות שממזרח לכביש שייכים למישהו ממושב נעמה שבדרום הבקעה. הוא גם הבעלים של בית האריזה לירקות. על ארגזי הירקות אין ציון של שם המגדל או של מיקומו, וכך האנונימיות מגנה עליו ממי שאינו קונה תוצרת מהשטחים הכבושים.

השדות שממערב לכביש שייכים לתושב גיתית ששמו אייל לוי. עובדים שם פועלים ופועלות מכפר עקרבה. הם משתכרים 70 ש"ח ליום עבודה, כלומר פחות מ-10 ש"ח לשעה. אלה החלוצים החדשים המפריחים את שממות ארצנו. בנוסף לכך הם מקבלים הקצבות מים נדיבות ובמחיר נמוך, כפי שפרסם מומחה מים הולנדי שבדק את נושא המים בבקעה.

הפועלים מספרים על מצוקת המים בכפרם, לדבריהם חברת מקורות אינה מוכרת להם מים (הכפר נמצא על הכביש בין מעלה אפריים וצומת זעטרה.). בעיקר קשה מצוקת המים של הרועים. ואכן נפגשנו עם רועה ,גם הוא מעקרבה, ושמענו דברים דומים.

היה גם פועל מהכפר עוג'ה שבדרום הבקעה. הוא סיפר שלפנים היה שפע של מים בבארות של עוג'ה. לאביו היו שטחים גדולים של בננות. אבל מאז שהחלה חברת מקורות לקדוח בארות מים (ובשיחה אחרת שמענו שהשלטונות הישראלים  מגבילים את עומק הקידוחים של הפלסטינים, בעוד שמקורות חופרת עמוק יותר), יבשו הבארות, ואיתן מקורות הפרנסה העיקריים. וכך נאלצים הצעירים לעבוד בחקלאות בהתנחלויות, הנהנות מהמים שהיו פעם שלהם.

מכון השאיבה גתית
שני עובדי מקורות באו לבדוק את איכות המים,אתם שוחחנו. עומק הבאר 300 מ'. כששאלנו על הקצבות מים ועל מחירי המים הם הדגישו ש"מקורות" אינה קובעת זאת, אלא נציבות במים, ולכן אין להם ידע רב בנושא. לפי דבריהם מקורות מוכרת לערבים וליהודים באותה מידה ובאותם מחירים, אבל כששאלנו למי מיועדים המים מהבאר הזאת, הם מנו רק את ההתנחלויות שבאיזור. לערבים יש בארות משלהם. הם הצביעו עליהן – תלוליות עפר בראשי הגבעות שמסביב – מדובר בבורות מים שאוספים מי גשמים – באזור שהוא שחון בגשמים, מידברי בעצם. זו האלטרנטיבה של המקומיים.

כשהזכרנו את הבארות בעוג'ה הם אמרו שהבעיה איננה הקידוחים הישראלים, אלא חוסר בגשמים.

בנוסף קיבלנו מפי אחד מהם, תושב מעלה אפריים, הרצאה  על ההיררכיה של הגזעים בעולם שלא היתה מביישת שום גזען חשוך. בתחתית סולם הגזעים עומדים הערבים, "שהם תחתית הזבל האנושי. הם אונסי כבשים, גנבים ורוצחים.
ליד המתקן עומדים זה לצד זה שני שלטים שמלמדים אולי משהו על ההיסטוריה של הצגת הכיבוש. הראשון, שלט ירוק ישן,מחוק בחלקו, מזמין את המטיילים באיזור לשמורת סרטבא ,מבקש לא לחרוג מהשבילים ומאחל טיול נעים.

השלט השני, חדש, אדום, מכריז "שטח אש. סכנה. הכניסה אסורה". פעם עוד נסינו להיראות יפי נפש.

אנחנו שמות לב להרבה מטעי זיתים הניטעים בשטחי ההתנחלויות, וגם בשטחים של החקלאיים של נעמה.

צומת חמרה –במפגש בין כביש 508 ו-57- מרחוק נראה האיזור כמו נוה מדבר – מטעים ופרדסים ירוקים זרועים בחממות לבנות. תהינו למי כל הטוב הזה שייך. חבורת נערות צוהלות מתקרבת בחזרה מבית הספר. המקום שייך לבית דג'אן, זו הסמוכה לבית פוריק, שבעצם אינה רחוקה כל כך בקו אויר, ורק המדיניות של ניתוק הבקעה משאר חלקי הגדה, וסגירת הכביש המחבר את שכם עם הבקעה (ציר מדיסון) מונעים מאתנו להבין שהבקעה היא המשך טבעי של הגדה. מרחוק נראה שכל האיזור היפה הזה בתהליך גסיסה, אבל לא נכנסנו לבדוק. נעשה זאת בהזדמנות אחרת.

הנערות בדרכן הביתה לטמון. בדקנו במפה – זה מרחק של 8-10 ק"מ!!!, והן הולכות ברגל, גם בחום של 40 מעלות ויותר. והן צוהלות.

מחסום חמרה -13.10
מפקד המחסום בא לקדם את פנינו במאור פנים. עכשיו נמצאים באיזור חיילי דובדבן מחטיבת כפיר.מדברים על הבידואים באיזור. הוא מתמצא בגיאוגרפיה המקומית, וזו תופעה לא שכיחה. בדרך כלל החיילים לא מתעניינים בחייהם של הפלסטינים, כביטוי לדה הומניזציה שלהם. תוך כדי הוא מזרז את החיילים במחסום לא לעכב סתם את הרכבים הממתינים.

משאית גדולה עם ברזל בניין נוסעת לכיוון מערב, לשטח A ו-B. מסתבר שגם הפלסטינים בונים.

הכביש בין מחסום חמרה ובקעות עדיין בתיקונים, למעשה- סלילה מחדש. בכלל כבישי הבקעה מצטיינים באיכותם וב..ריקנותם. הלוואי עלינו.

התנחלות משכיות – 14.00
לאורך הרכס לפני ההתנחלות כבר זמן מה רואים בנייני מגורים בתהליך בניה, וציוד מכני כבד מכשיר שטחים נוספים לבניה. החלטנו לנסות להיכנס ולראות.הורדנו את הדגלים. בדרך לקחנו טרמפ בחור צעיר. הוא למד כמה חודשים במכינה הקדם צבאית במקום, ועזב. עכשיו בא לאסוף את חפציו. לדבריו עד לזמן האחרון משכיות לא היתה יותר ממשכן המכינה ,תלמידיה ורבניה, אבל עכשיו בונים, ואם ירצה השם יהיה פה ישוב.
אכן ,הישוב הקיים כולל מספר לא גדול של מבנים. לא וילות, כמקובל בהתנחלויות.יש גם מספר לא גדול של מבנים יבילים, קראווילות, כמסתבר, שבהם גרים מפונים מגוש קטיף. 10 וילות בתהליכי סיום בניה ,בסטנדרד בניה טוב. סלון, מטבח, 3 חדרי שינה ושירותים כפולים. עם אפשרות לבנות קומה נוספת.משיחה עם עובד החברה התברר שהחברה הבונה היא "אמנה". מחיר הוילה 470.000 ש"ח. לדבריו זה מסובסד (לא ברור ע"י מי) כי הבתים מיועדים למפוני גוש קטיף הגרים בקראווילות. חלק מהמפונים רוצים לבנות בעצמם, ולכך מכשירים להם שטח נוסף. גם צו הפסקת הבניה לא חל עליהם, כי הם מפוני...וכו'.

מחסום תיאסיר – 14.20
גם פה חיילי גדוד דובדבן, וגם הם מאירי פנים. בשעה זו מעט מאוד רכבים עוברים במחסום.
2 בולדוזרים צבאיים חונים מול כניסה לבסיס הצבאי.
מהמחסום בחזרה עד לצומת חמאם אל מליכ וגם אחריו השטחים משני עברי הכביש מסוקלים ומשודדים. מחיצות של שורות אבנים יוצרים מראה של שדות. למיטב זכרוננו אים חקלאות פסטינית באיזור הזה. אולי זו עבודה של הצבא ? לאיזו מטרה ?
שלטים חדשים של האיחוד האירופי ליד אחד המאהלים המספרים על עזרה וטרינרית ואחרת למשק הבהמות.
ליד הגשר על מעביר המים- שלט של משרד הבינוי והשיכון הפלסטיני שחידש את הגשרון. אנחנו בשטח Cשבו השלטון הישראלי אחראי על התחום האזרחי.אבל הכביש לתיאסיר אינו משמש שום התנחלות, אז למה שהשלטון הישראלי ישקיע בו???

שער גוכיה -14.55
להפתעתנו, בדיוק ב-15.00 מופיע רכב צבאיאימתני ובו קצין ושני חיילים. הם מחכים במקום וגם אנחנו מחכות. אף אחד לא הגיע לשער עד למועד סגירתו ב-15.30, ואז כולנו עזבנו.

כדי להבהיר : השער הזה מאפשר מעבר  מהבקעה לעיירה טמון, שהיא המרכז העירוני היחיד באיזור (בי"ס, מרפאה,וכד').גם תושבי טנון שעובדים בהתנחלויות בבקעה משתמשים בו. השער נפתח 3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר וחצי שעה אח"הצ. בכל הפעמים שהגעתי באותם זמנים השער היה סגור. היינו צריכות לצלצל למת"ק יריחו, וגם אז לרוב הוא לא נפתח.לכן תושבי האיזור מוקירים ממנו את רגליהם. פעם  נכחנו כשרכב עקף את השער הסגור ונתפס. הושת על הנהג קנס של מעל 300 ש"ח , שזה סכום גבוה במושגים של הבקעה( אם יום עבודה שווה 70 שח). הדרך האלטרנטיבית לטמון בת 30-40 ק"מ.

צומת זעתרא- 16.15
יש בדיקה רק לבאים מכיוון שכם. כ-10 מכוניות מחכות בתור.