אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ה' 3.6.10, בוקר

צופות: 
שוש ה., מיכאלה ר. (מדווחת)
03/06/2010
|
בוקר

 

  

6:45 מעבר הזיתים

במסלולים 1 ו-2 המעבר זורם. רוב הזמן הקרוסלות פתוחות, מה שמאפשר לאנשים לסדר את הציוד שלהם על מכשיר השיקוף כשהקודם בתור כבר נמצא מול עמדת הבדיקה – ולייעל את התהליך.

שוב, הבעיות היו במסלול 3, מסלול הילדים. שם הקרוסלה היתה סגורה רוב הזמן, וכשנפתחה – זה היה למספר שניות. התוצאה: מעבר איטי ביותר.

 
7:30 ואדי נאר

מעבר שוטף, עיכובים קצרים ומעטים.

דקות ספורות לאחר שהגענו, החלו החיילים להתגודד סביבנו כדי לשוחח על עמדותינו לגבי המשט. השיחה התפתחה לכיוונים שונים, (משמעות המחסום בואדי-נאר, כיבוש, בטחון, זכויות אדם ועוד). מה שמדהים כל פעם מחדש היא עומקה של הבורות בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של ישראל. על בורות זו, בתוספת תחושת הקורבנות הנצחית, חרדת האיום הקיומי – העולם כולו נגדנו לנצח נצחים (דברים שבוטאו בשיחה) – נבנית הזהות הקיצונית והאטומה של צעירים אלה.

 
מחסום א-זעיים

אישה נושאת על ידיה פעוט ועוד עובר בכרסה התפוחה. ניירותיה נבדקו בקפידה ע"י מספר אנשים, וגם לבודקה נלקחה -  אך היא נשלחה אחורה.

יש לה תסריך – היתר כניסה לישראל, אך אסור לה לעבור כאן. במחסום זה רשאים לעבור רק בעלי תעודות כחולות. ניסינו לדבר על לב החייל שעקב מצבה יגלה התחשבות, רק הפעם הזאת... אך לשווא.

נוסעי מיניבוס יורדים, הרכב נבדק ואז הם עולים חזרה לאחר בדיקת תעודות. הפרוצדורה הייתה מהירה.