גוכיה, חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 21.5.09, אחה"צ
מחסום מעלה אפרים בשעה 12:22 כמו תמיד הפרדה גזעית - תושבים בעלי מכוניות עם לוחיות צהובות אינם נבדקים, ואילו בעלי המכוניות עם לוחיות לבנות, התושבים המקוריים של האזור, מחויבים לעצור לבדיקת נציג בעלי המכוניות הצהובות. הנציג מאלץ אותם לרדת מהרכב, לפתוח את את המטען וחלקים אחרים במכונית ולהציג תעודות שונות שהונפקו להם על ידי אותה תרבות זרה.
במחסום תיאסיר בשעה 13:10 עורק יחיד כמעט בין שני אזורים גדולים של השטחים הכבושים - מחסום זה סגור בין השעות תשע בערב לארבע וחצי בבוקר למחרת.
איפה אתה גר? שואל הנציג גבר בן 58. בן כמה אתה? מאיפה באת? הכול בערבית משובשת. האנשים מתקשים להבין.
ולאנשים אחרים - זאתי הבת שלך? חפצי אנשים נופלים בלחץ ומבוכה. לובשי המדים יושבים בביתנים ממוזגים - הילידים שירדו מן המכוניות במרחק מהמחסום עומדים שם עד שיקראו להם. לפעמים ילד קטן בודד שהורד ממכונית. הנהגים צריכים להתפשט מרחוק ולהסתובב במקום. החיילים דוחפים ידיים לתיקים של כולם ילדים ונשים וזקנים וגברים. מה השם שלך? נשאל גבר בן 70. והשם כתוב בתעודה שבה מחזיק החייל.
מסביב למחסום בסיס גדול של הצבא, שטחי אש, שלדי נגמשים מרקיבים.
שער גוכיה
השער מול ההתנחלות רועי, נועד לחסום את המעבר מאנשי מאהלים מהאזור, כדי לבצע גירוש שקט. הגענו בשעה 14:22 כזכור מחסום זה נפתח רק לחצי שעה פעמיים ביום, שלושה ימים בשבוע (בלחץ הצלב האדום). חיילים המחסומים שאמורים לפתוח אותו, מאחרים לרוב. ויחידי הסגולה שיש להם אישורי מעבר - ממתינים לעיתים במשך שעות ואז מתייאשים והולכים. אז היום יש ג'יפ חצי שעה לפני הזמן. ארבעה אנשים וביניהם זוג זקנים ממתינים על טרקטור כדי לעבור. החיילים באו בכלל בגלל משהו אחר אבל ממילא יצטרכו לחזור עוד מעט כדי לפתוח את המחסום אז נשארו. הם יושבים ברכב הממוזג ואומרים לנו: "רק משלוש. אלו החוקים. יש חוקים בגזרה ואנחנו מבצעים אותם." וכשמגיעה השעה שלוש בדיוק יוצא המפקד שלהם מהג'יפ ועושה תנועה מצווה לכיוון יושב הטרקטור- בוא!
הלכנו לבקר חברים. כשחזרנו עברנו שוב ליד אותו מחסום. השעה עכשיו 16:10 ואנחנו רואות שלושה טרקטורים ובצילם חוסים אנשים. אין ג'יפ צבא. נהגי שניים מהטרקטורים אומרים שהם ברשימה, עברו בבוקר, ועכשיו החיילים לא נתנו להם לעבור. נהג הטרקטור השלישי אומר שהגיע קצת לפני שלוש וחצי והחיילים כבר לא היו. שיחות טלפון רבות לנציגים מנציגים שונים ובשעה 4:50 חוזר הג'יפ מתיר לאחד מהטרקטורים לעבור (לאחר שיחה ארוכה) ולשניים האחרים הוא עושה תנועה מרחוק שלא ינסו בכלל להתקרב. הם נוסעים משם בכבדות- דרכם תתארך מספר שעות.
מחסום חמרה בשעה 17:03
לוקח לחיילים חמש דקות לבדוק מכונית. רואים עליהם שהם לא ממהרים. צורחים בגסות את ההוראות לעבר אנשים ועוד דברים משפילים. יש תשעה חיילים במחסום - ארבעה בודקים ועוד חמישה מקיפים אותנו במשך 30 דקות. "גם אני רוצה לאהוב ערבים אני רק לא יודע למה," אומר אחד מהם.
הולכי הרגל הולכים מסביב לסככה כי בתוכה יש מכל מים
גדול ממנו מוזגים החיילים בבזבזנות ואז הרבה ציפורים באות לשתות את המים ששפכו וגם שני גורי כלבים מתרוצצים שהחיילים מאכילים.
עניין המים- בתיאסיר ראינו גם חייל אץ עם שקית ענקית של קרח לקרר את הקולות של החיילים. ואח"כ ביקרנו אצל החברים שאפילו שהם גרים ליד באר שלהם, מקורות גידרה אותה והם נוסעים כל יום (בדרך ארוכה מאוד כי חסמו את כל הדרכים) להביא מים מרחוק.
בשעה 18:05 עצרנו ליד מחסום פתע על הכביש ליד הכניסה החסומה לכפר קוסרין, מחסום משותף למשטרת ישראל ולצבא ההגנה לישראל. החייל מכוון את הרובה ומביט בעינית על כל מכונית פלסטינית שעוברת ועוצרים חלק מהן. למרות שעוברות כאן גם מכוניות יהודיות רק את הערביות עוצר השוטר ונותן להם דוחות על כל מיני דברים. הוא כועס גם עלינו ועל אף שאנחנו לא עוברות על אף חוק, קובע לנו דוח