ריחן, שקד, יום ג' 4.5.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רותי ת' וחסידה ש' (מדווחת)
04/05/2010
|
בוקר

אין אירועים מיוחדים: הכיבוש "מתקתק"

מחסום ריחן 06.30
השערים נפתחו בחמש, כפי שצריך. משאיות עם סחורה חקלאית וגם מכוניות פרטיות כבר נמצאות במתחם הבידוק. 

העובדים שהגיעו מרחבי הגדה אל ברטעה המזרחית לבמקומות אחרים במרחב התפר, יוצאים מהשרוול בשטף. מוסרים לנו שאין הרבה אנשים בפנים - המקדימים כבר עברו - ואין תלונות. המוניות קולטות נוסעים ויוצאות לדרכן.

מחסום שקד 07.02

השערים כבר פתוחים וחיילים נכנסים ויוצאים מביתן הבידוק. ליד הקרוסלה בצד של טורה יש בערך 20 איש ושלוש ארבע מכוניות. בצד של דהר אל מאלכ  ממתין הבנקאי של יעבד במכוניתו, לבוש בחליפה מצוחצחת. אנשים שעברו בביתן מתחילים לצאת מהמחסום בקצב של שתי דקות בין אחד לשני. הבנקאי נקרא, מכוניתו נבדקת והוא נכנס לביתן, נבדק, יוצא תוך כדי התקנת לבושו ונוסע לדרכו. כך גם מכוניות מהצד השני. תלמידים עוברים ופותחים תיקיהם ליד החיילים אוחזי הנשק השלוף. תמונה שתמיד מצמררת. גם ילדי הכיתות הנמוכות והקטנים יותר עוברים את התהליך הרגיל.
ה"סככות" החדשות, מכולות גדולות שהסירו מהן קיר אחד וחלונות רחבים נקרעו בשאר הקירות, צבועות בצהוב ולבן (מה זה צהוב מבחוץ ולבן מבפנים ואיננו מלון?). הספסלים רטובים מטל, אבל החלון הצופה לעבר המחסום מתגלה כנקודת תצפית טובה על מה שנעשה בצד של טורה.

כמה דקות של תחושה לא נעימה של עצבנות כביכול של החיילים (מספרם היום יוצא דופן): שני חיילים בנשק שלוף מרחיקים מכונית משער הכניסה ומסתובבים מחוץ למחסום כמחפשים משהו בסבך הקוצני והגבוה. חששנו פג כאשר גילינו שהם מילואימניקים, ששמחו לשוחח איתנו. מישהו הזכיר את עדנה, אחר ידע עלינו ועל הקו הירוק, אך לא ידעו שהשטח שבו אנחנו עומדים רחוק ממנו ונמצא על אדמות פלסטיניות. אנשי מילואים לרוב נוחים יותר לפלסטינים וגם לנו ומוכנים לשמוע.

מחסום ריחן    07.30
מחזור שני של רכבים יוצא מהבידוק ומחזור חדש (תשע מכוניות) נכנס.
ירדנו למגרש החניה התחתון. חונות של בעיקר מכוניות פרטיות של פלסטינים שעובדים בברטעה, הבאים מג'נין והסביבה. בשעה זו אין כמעט נהגים (נהגי מוניות). שוחחנו עם נהג אחד שסיפר כי הוא מתגורר סמוך למבוא דותן, ומשרד הפנים הישראלי עידכן את כתובתו כתושב יעבד. כשהזכרנו את נושא צו הגירוש שמאפשר לגרש תושבים שמוצאם ברצועת עזה ואשר משרד הפנים לא הסכים ל"אזרח" אותם בגדה, למרות שהם מתגוררים בה עשרות שנים והקימו משפחות - הגיב האיש ב"שיגרשו אותם, יותר טוב". לא רק אצלנו יש ניכור בין חלקים שונים של האזרחים.

בשמונה ושלושים פגשנו את חאלד (חולה סרטן) ולקחנו אותו לביקורת בבית חולים רמב"ם בחיפה. שמעתי ממנו שעבר שני ניתוחים בירדן ולאחר ששם הודיעו לו שאין ביכולתם לעזור לו עוד, הגיע לרמב"ם ועבר שם עוד ניתוח והקרנות. בכוונתו לנסוע למכה ל"עומרה" להתפלל להחלמה.