ארתאח (שער אפרים), יום א' 21.2.10, בוקר
הגענו השחר למחסום לפני השעה 4:00 להיות עדות לרגע הקריטי. יפתחו או לא יפתחו?
המקום היה ריק מכוחות הבטחון (לא מג"ב, לא משטרה, לא כוחות אחרים), שום סימן שמעיד על תכונה מיוחדת.
שביל הכניסה למחסום מצד טול כרם היה עמוס, כרגיל, לכל אורכו בממתינים.
ב-4:04 נפתחו הקרוסלות.
רוב או כל העמדות היו פתוחות.
בתוך כמה דקות כבר יצאו הפועלים החוצה.
השהות בחדרים, אם בכלל, הייתה קצרה.
שוב הייתה אוירה של הקלה.
חוסר הוודאות ממשיך לעבוד. האם זה סימן לשינוי או שמא רק היום.
יום ראשון זה היום העמוס ביותר בשבוע כי מגיעים גם הפועלים שיש להם אשורי שהייה ליליים בישראל, וחוזרים לביתם בסופי שבוע.
השאלה אם גם מחר יפתחו ב-4:00, והעמדות יהיו פתוחות.
מחר נדע.
בצד הפלסטיני היה צוות טלויזיה. מתנדבים מחו"ל שבדרך כלל מגיעים למחסום, לא נכחו.
עזבנו ב-5. צוות נוסף של מחסום-ווטש עדין נשאר במקום וכן האורחים שלנו.
דוח קצר ולא חגיגי. ולכן ראוי לזכור שחלופות אחרות עלולות היו לגרום להחרפת המתח.
משרד הבטחון (או "הגורמים הקובעים", איך-שלא-יכנו-את-זה) הבינו ופעלו בחכמה. באיחור רב.