ארתאח (שער אפרים), יום א' 7.2.10, בוקר

צופות: 
מיקי פ., דב ל. (מדווחת) מתרגם: צ'רלס ק'
07/02/2010
|
בוקר

הגענו למחסום בשעה 04:30 בבוקר.  היה חושך מצרים בחוץ, ואלפי אנשים (אלפיים, לדברי אנשי קבוצת האקומנים הנמצאים בצד הפלסטיני) הצטופפו ליד הכניסה למסוף.  שלוש הקרוסלות בכניסה טרם נפתחו.  כעבור מספר דקות הן נפתחו והתחילה ההסתערות.  הקרוסלות נפתחו כל פעם למשך פחות מדקה, ו-20 עד 40 איש נדחפו לעבור, רצים לכניסה המגנטית היחידה דרכה עליהם לעבור אחד אחד לבדיקה בגלאי המתכות, פן הם נושאים עליהם חפץ שיפעיל אותו.  אדם שלא יכולנו לראות היכן הוא נבח כל הזמן: "אחד אחד," "למה אתה רץ?", "פתח את התיק", "אתה, עבור שוב", "פתח את המעיל," "תוריד את הנעלים," "יאללה."  רוב ההוראות היו בעברית, עם קצת ערביתinfo-icon.  אם מישהו לא הבין, אלה שעמדו מאחוריו היו צועקים לו תרגום לערבית.

הריצה לכניסה המגנטית נראתה כפרודיה של ריצת שליחים.  הקרוסלות נסגרות ונפתחות בהתאם לקצב הבדיקה הראשונית בגלאי המתכות.  משך 10 דקות, בין 250 - 330 איש עוברים דרך הקרוסלות לכניסה למסוף.

אין כל סדר, ולכל אורך התור רוחבו הוא כעשרה איש.  כחמישים מטר מאתנו יש עיקול בתור ואנו לא רואות את המשכו.  האזור תחום בשני צידיו בגדר של  תיל מתכת, אך אין הגנה מפני הגשם (בצד הישראלי יש אזור מוגן מפני הגשם, אבל קטן מדי).  ליד ראש התור חלק מהגדר אינו שלם ואנשים אחדים חותכים את התור דרך הפתח כדי להתקדם.  יש שמוחים, אבל אין ממש מקום כדי שריב יתפתח כי כולם דחוסים בתוך ההמון.  התקיפים יותר סתם נדחפים קדימה.  נאמר לנו כי מדי פעם אנשים נפצעו בגלל הדוחק.

אנשים רבים התלוננו בפנינו על אי-הסדר.  נאמר לנו כי לרשות הפלסטינית אין סמכות פה כי מדובר בשטח C, ולכן ישראל אחראית להבטחת הסדר.  (במחסום איל, ליד קלקיליה, שהוא שטח A, הפלסטינים דואגים לסדר בתור.)  ליד ההמון מוצב שלט גדול, עליו פרח עדין, וכתוב בו באנגלית, עברית וערבית, "התקווה היא של כולנו."    הוא נראה לנו לא בדיוק במקום ואירוני באווירה הזו.  גם נשתלים פרחים בכניסה למחסום בצד הישראלי.

לדברי הפועלים, 4 מתוך 16 האשנבים היו פתוחים היום לבדיקת תעודות זהות.  כאשר מיקי התקשרה למת"ק כדי להתלונן, אמרו לה "ככה זה."  בבדיקה שערכנו בשעה 05:55, 125 אנשים יצאו מהמסוף משך חמש דקות.  התלונות לא היו בעיקר על המגבלות בנוגע למזון או חדרי הבדיקה, כמו שהיה בעבר.  רוב התלונות נגעו לדוחק בכניסה למסוף, התוהו ובוהו, והעובדה כי מחסום זה נפתח בשעה 04:30, במקום ב-04:00 כמו באיל (קלקיליה).

בשעה 06:00 עוד נותרו בתור כ-1500 איש.  עד שעזבנו בשעה 06:44, ספרתי כי 3,200 איש נכנסו למסוף, והתור עדיין היה ארוך מאוד.  אנשי קבוצת האקומנים סיפרו לנו כי בשעה 06:50 עדיין עמדו כ-600 איש בתור.  בשעה 07:10 מסרו כי עדיין עמדו בתור 300 איש.  בשתי הפעמים הללו התור כלל נשים הממתינות לבקר קרובי משפחה העצורים בישראל, בנוסף לפועלים.

אדם אחד אמר למיקי כי בין החודשים אוקטובר-מאי יש לחץ רב כי זו עונת הירקות ותות שדה.  בין מאי לאוקטובר יש פחות פועלים.  התלוננו כי ביום שישי שעבר החזיקו אדם במסוף לארבע שעות, והורו לו להתפשט.  מיקי היציע כי יתלונן באמצעות "יש דין."

שתי נשים מטול כרם סיפרו למיקי כי יצאו מבתיהן בשעה 02:45, הגיעו למחסום בשעה 03:30, ויצאו מן המסוף בשעה 05:00, לערך.  הן משתכרות 100 ש"ח ל-9 שעות עבודה ביום.  עולה להן 8 ש"ח למוניות עד למחסום, ובחזרה ממנו.