אבו דיס, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 17.6.09, בוקר

צופות: 
ענת ט', שירה ו' (דיווח משותף)
17/06/2009
|
בוקר

06:50 שיח' סעד

אחד המקרים המתסכלים והקפקאיים שנתקלנו בהם במחסום:


כשהגענו, לא היו תורים והמעבר זרם. בתוך השכונה, ניגשה אלינו אישה בהיריון, ח. מ. שמה, וביקשה שנסייע לה לעבור. המקרה היה כזה: האישה ללא תעודה כחולה בחודש השמיני להריונה (הראתה לנו כרטיס מעקב רפאוי של התקדמות ההיריון לפי שבועות), אמורה ללדת באלמוקאסד. סיפרה שבבוקר היא סבלה מכאבים ולכן חשבה ללכת לבדיקות בבית החולים. כמובן שללא אישור. החיילים לא נתנו לה לעבור. התחלנו להריץ טלפונים, כולל לדליה בסה, אחראית על הרפואה. נ., ממת"ק עוטף ירושלים (כשברקע - א., הקצין החדש בנציגות עוטף ירושלים במחסום הזיתים) חזר אלינו עם תשובה: מסתבר שלאישה יש אישור לעבור ליום אחד כמלוות חולה ורק עם האישור הזה תוכל לעבור, למרות שדליה בסה ביקשה לאשר לה לעבור. ח. טענה בתחילה שאין לה שום אישור ואח"כ נזכרה שאחותה ביקשה עבורה אישור כמלווה לרופא עיניים להיום, אך היא לא הלכה לקחת אותו ולא התלוותה לאחותה. כך התגלתה הסיטואציה הקפקאית (קפקאית על אמת, כי מסתבר שהייתה גלויה רק לעינינו, וכל החיילים ואנשי המימשל האזרחי לא חשבו שיש משהו מוזר במצב שנוצר):  המינהל האזרחי טוען שיש לאישה אישור לעבור (כמלוות חולה), אך אינו מאשר לה לעבור במחסום שיח' סעד לבדיקה בגלל כאבים בחודש שמיני, למרות שהדבר אושר ע"י הממונה על היתרים רפואיים במינהל, משום שאין בידה את אישור המעבר כמלווה. 

הסיבה היא כמובן ביורוקרטית, כראוי למעמד קפקאי: אם יתפסו אותה ללא תסריחinfo-icon' ביד היא תיכנס לבעיות (כלומר, אנשי המחסום והמינהל). וההצעה: שתיסע למת"ק הפלסטיני בעזרייה (מהלך 30 דקות בדרך משובשת...), תביא את האישור ואז תוכל ללכת לבית החולים. לא עזרו כל הניסיונות שלנו להדגים מצד אחד את האבסורד שבדבר ומצד שני, לצייר את הסכנה הבריאותית שהם מתעלמים ממנה, אף כי היא באחריותם  - ההתעקשות הייתה גורפת. לבסוף, ח. שלחה אחד מהצעירים שוחרי-ההסעות שיביא את האישור מהמת"ק ובגלל שלא הרגישה טוב חזרה הביתה לחכות לו.

בשלב זה החלטנו להמשיך לשאר המחסומים ולקחנו את מספר הטלפון שלה כדי לעקוב אחר העניין. כמה שעות לאחר מכן, האישה סיפרה שהאישור לא היה במת"ק הפלסטיני (איכשהו לא הפתיע) ושהאדם ששלחה שב בידיים ריקות. בשלב זה הרמנו טלפון נזעם לא. וביקשנו ממנו שידבר איתה ושיברר מה קורה. הוא חזר אלינו עם תשובה: ראש המת"ק הפלסטיני התחייב לו שהאישור נמצא אצלו ושאף אחד לא בא לקחת אותו. א. סיפר שגם התקשר אליה והסביר לה זאת. אז מה קרה שם בדיוק, ומי משקר - הנהג שהיא שלחה או ראש המת"ק הפלסטיני או אולי א. - לא משנה. העובדה שהיה ניתן למנוע את הסיטואציה הזו בהפעלת שיקול דעת: אישה עם אישור במחשב לעבור, בחודש השמיני להריונה עם כאבים, לא הצליחה להגיע באותו היום לבית החולים (שוחחנו עם האישה מאוחר יותר: היא אמרה שבלית ברירה תלך לבית לחם או ראמאללה אם יתחזקו הכאבים).

מקרה מייאש. ניסיתי לא לחשוב עליו כל השבוע לאחר מכן.

 מקרה נוסף שניסינו לטפל בו במקביל, היה במוסא מ., תושב ג'בל מוכאבר בעל ת"ז פלסטינית שהוא שב"ח על אדמתו ובתהליכי איחוד משפחות מעוכביםinfo-icon מ-2005,  כאשר חצה את המחסום לשכונת שיח' סעד בשעות הערב המאוחרות כדי לבקר את אימו החולה ונתקע בבית אמו - החיילים לא נתנו לו לעבור והורו לו ללכת להוציא אישור במת"ק, ועד אז - פעולה שעשויה להימשך כמה ימים אפילו - דינו להישאר בצד הפלסטיני.  בשיחה עם א., קצין נציגות מת"קinfo-icon העוטף בזיתים,  מסר לנו שהנושא אינו פשוט, ושיש בעיה להוציא אישור כזה למישהו שאמנם מחזיק באישור שאין לגרשו משטח ישראל, אך אין בידו שום מסמך המאשר לו להיכנס לישראל. קפקא אמרנו?  אמו של אדם גרה כמה מאות מטרים ממנו, וכשהוא הולך לבקרה הוא לא יכול לשוב לביתו. ואף אחד במינהל לא חושב שזה בלתי הגיוני.

באותו ערב, מוסא עבר במחסום בחזרה לביתו. נאמר לו "לא לעשות את זה עוד פעם", לעבור רק עם אישור מהמת"ק.


08:30 הפשפש
המחסום שקט. נכנסנו לראות את התקדמות עבודות העתקת הגדר. ניתן כבר להבחין בתוואי כביש הבטחון ותוואי הגדר ממזרח אליו, במרחק מטרים ספורים אחד מהשני, כשבתווך שורת בתים.

09:00 מעבר הזיתים
נכנסנו פנימה לצד הפלסטיני וחצינו בחזרה. שני שרוולים פתוחים והמעבר זרם.

תוספת מיום חמישי, 18.6.09: מאי ע., המורה ופעילת השלום המקסימה בשיח' סעד התקשרה ב-7 בבוקר להתאונן שמעכבים אותה ולא נותנים לה לעבור במחסום עם כלי עבודתה העיקרי: המחשב הנייד. טלפונים למרכז השליטה, למ"פ הגזרה ו., וטלפון שלה לא., קצין המת"ק  במעבר הזיתים, עזרו לאחר 20 דקות. אבל מאי טוענת שיש חייל אחד שתמיד עוצרinfo-icon אותה, גם הלוך וגם חזור, מ. שמו, אינו נותן לה לעבור ומעכב אותה יותר מחצי שעה כל פעם. הבטחתי לה שנשלח תלונה ופניתי לחנה ב בנושא. עודדתי אותה לפנות ולהתלונן גם במינהל האזרחי בעצמה.