ארתאח, יום ה' 7.5.09, בוקר
שתפו:
צופות ומדווחות:
דידיקה וציונה (מדווחת)
07/05/2009
|
בוקר
04:40
כבר ממרחק 200 מטר מהמחסום שמענו נהמה, כשהתקרבנו ראינו מאות אנשים נדחקים, דוחפים, צועקים ומטפסים על הגדרות, כדי להגיע לקרוסלות ולעבור לבידוק. עלי לציין כי מדובר בנשים וגברים, שלכולם יש היתרים (כרטיסים מגנטיים) לעבוד בישראל.
הבדיקות מתבצעות על ידי חברה פרטית שקיבלה זיכיון מצה"ל והטענה היא שכדי להקטין את הוצאותיה, החברה מצמצמת ככל האפשר את מספר הבודקים. זה יוצר דוחק, צפיפות, דחיפות ופציעות בקרב הציבור הממתין לבדיקות.
אנשים שחצו את המחסום ועברו לצד הישראלי סיפרו לנו כי בממוצע המתינו כשלוש שעות עד שעברו, שאנשים מתעלפים ונפצעים בגלל הצפיפות והדוחק ונלקחים באמבולנסים של הסהר האדום לבתי חולים בשטחים.
אנחנו ראינו שלוש נשים מבוגרות שהתעלפו והאנשים בתור סייעו להן לקום. כשפניתי לבודקים ובקשתי שיזמינו אמבולנסים נעניתי שכיוון שהאירוע אירע בשטח של הרשות יש להזמין אמבולנסים של הרשות ולא מישראל. אך הם לא הזמינו גם אותם. כשפניתי לאחד הבודקים בעניין זה הוא ענה לי: "אל תגידי לנו מה לעשות. את תעשי מה שאת צריכה לעשות ואנחנו נעשה מה שעלינו לעשות." הוא סירב להזדהות בשמו.
ה"מאושרים" שמגיעים סוף סוף לבדיקה מחולקים בשני תורים לפי הגיל. תור אחד לגילאי 30 עד 35 ותור שני לאנשים מגיל 35 ומעלה. לצעירים מ-30 לא נותנים אישורי כניסה לישראל.
אין תור ולא שרוול
נפרד לנשים, ורבות מהן וגם גברים, התלוננו כי התחככות הגברים בגוף הנשים מחללת את גוף האישה. רבים מאלה שעברו את המחסום אמרו לנו כי כאשר נשות מחסום-watch נוכחות הבודקים מתאמצים לזרז את הבדיקות ולמנוע עיכובים מיותרים.
הקבלנים הישראלים שמסיעים את העובדים שיצאו מטרמינל קונסים כל עובד שלא הגיע לעבודה (מסיבות מחלה או שהבודקים סירבו להעבירו) ב- 54 ₪ על כל יום עבודה. השכר הממוצע של עובד מהשטחים בחקלאות בישראל הוא כ-50 ₪ ליום. מתוך זה עליו לשלם לפחות כ-20 ₪ עבור נסיעות. אסור להם ללון בישראל. לכל העוברים במחסום אסור להכניס לישראל שמן זית, זיתים, וסוכר ועוד מוצרים שונים. רבים מהם עובדים בבאר-שבע, ברחובות או במשקי הדרום ונוסעים מהמחסום כשעה וחצי לעבודה. בערב עליהם להתייצב במחסום עד שעה 19.00.
כבר ממרחק 200 מטר מהמחסום שמענו נהמה, כשהתקרבנו ראינו מאות אנשים נדחקים, דוחפים, צועקים ומטפסים על הגדרות, כדי להגיע לקרוסלות ולעבור לבידוק. עלי לציין כי מדובר בנשים וגברים, שלכולם יש היתרים (כרטיסים מגנטיים) לעבוד בישראל.
הבדיקות מתבצעות על ידי חברה פרטית שקיבלה זיכיון מצה"ל והטענה היא שכדי להקטין את הוצאותיה, החברה מצמצמת ככל האפשר את מספר הבודקים. זה יוצר דוחק, צפיפות, דחיפות ופציעות בקרב הציבור הממתין לבדיקות.
אנשים שחצו את המחסום ועברו לצד הישראלי סיפרו לנו כי בממוצע המתינו כשלוש שעות עד שעברו, שאנשים מתעלפים ונפצעים בגלל הצפיפות והדוחק ונלקחים באמבולנסים של הסהר האדום לבתי חולים בשטחים.
אנחנו ראינו שלוש נשים מבוגרות שהתעלפו והאנשים בתור סייעו להן לקום. כשפניתי לבודקים ובקשתי שיזמינו אמבולנסים נעניתי שכיוון שהאירוע אירע בשטח של הרשות יש להזמין אמבולנסים של הרשות ולא מישראל. אך הם לא הזמינו גם אותם. כשפניתי לאחד הבודקים בעניין זה הוא ענה לי: "אל תגידי לנו מה לעשות. את תעשי מה שאת צריכה לעשות ואנחנו נעשה מה שעלינו לעשות." הוא סירב להזדהות בשמו.
ה"מאושרים" שמגיעים סוף סוף לבדיקה מחולקים בשני תורים לפי הגיל. תור אחד לגילאי 30 עד 35 ותור שני לאנשים מגיל 35 ומעלה. לצעירים מ-30 לא נותנים אישורי כניסה לישראל.
אין תור ולא שרוול
נפרד לנשים, ורבות מהן וגם גברים, התלוננו כי התחככות הגברים בגוף הנשים מחללת את גוף האישה. רבים מאלה שעברו את המחסום אמרו לנו כי כאשר נשות מחסום-watch נוכחות הבודקים מתאמצים לזרז את הבדיקות ולמנוע עיכובים מיותרים. הקבלנים הישראלים שמסיעים את העובדים שיצאו מטרמינל קונסים כל עובד שלא הגיע לעבודה (מסיבות מחלה או שהבודקים סירבו להעבירו) ב- 54 ₪ על כל יום עבודה. השכר הממוצע של עובד מהשטחים בחקלאות בישראל הוא כ-50 ₪ ליום. מתוך זה עליו לשלם לפחות כ-20 ₪ עבור נסיעות. אסור להם ללון בישראל. לכל העוברים במחסום אסור להכניס לישראל שמן זית, זיתים, וסוכר ועוד מוצרים שונים. רבים מהם עובדים בבאר-שבע, ברחובות או במשקי הדרום ונוסעים מהמחסום כשעה וחצי לעבודה. בערב עליהם להתייצב במחסום עד שעה 19.00.
הקבלנים הישראלים לא מדווחים על מלוא ימי העבודה של הפועלים, כדי להקטין את תשלומי מס הכנסה, וזה פוגע גם בפועלים.
הרבה אנשים שעברו את המחסום אמרו לנו שחשוב מאוד שהתקשורת – צלמים ועיתונאים - יבואו לראות מה קורה במחסום ויעבירו זאת לציבור בארץ ובעולם. לדבריהם, חברת האבטחה שבדקה את העוברים בשנה שעברה היתה יתר מתחשבת מאשר החברה הנוכחית. הזיהוי הביומטרי (צילום כפות ידיים) במיוחד אצל הצעירים נתקל לפעמים בבעיות כי פציעות ויבלות גורמות לשיבוש בזיהוי וזה עלול לגרום לעיכובים ממושכים.