חווארה

צופות: 
נטלי כ' (תרגום עברי), אנה ס' (אנגלית). נהג: ריפעת
28/05/2017
|
בוקר

ביקור בחווארה.

עיקרי הדברים

        בחווארה, מתנחלים דתיים מיצהר (כמה תלמידי ישיבה) נוהגים לזרוק אבנים על פלסטינים, בין אם אלה מפגינים או חקלאים; יורים בהם לפעמים; ושורפים את הטרקטורים שלהם ואת עצי הזית שלהם בלילות. כך, באמצע היום, קבוצות של 80 מתנחלים פורצים לבתים פרטיים, גורמים נזק לריהוט, מכים את האנשים המתגוררים שם, זקנים וצעירים, גברים ונשים.

        במקום להתערב, הצבא רק מפטרל בדרך שכם כדי לשמור על בטחון המתנחלים. בנוסף, הם מגבילים את גישת החקלאים לאדמותיהם על ידי קימוץ בהיתרים ומאפשרים להם לעבוד עם הטרקטורים שלהם רק יומיים בשנה, ובכך פוגעים בהכנסות שלהם.

        האשפה הפלסטינית הפכה לעסק רווחי עבור ישראלים. לאחרונה עיריית חווארה נאלצה לשלם 8000 ש"ח כופר תמורת רכב האשפה שלהם, שנתפס על ידי הצבא; והיא חייבת עכשיו לשלם לבעלים של אתר הטמנת אשפה רחוק אגרה של 39,000 שקל; בנוסף להוצאות כסף על דלק, וכן על השכר של הנהג ושני עוזריו.  

חווארה

        בהיעדר ראש העיר, א. המזכיר מקבל אותנו, משתף עמנו בנדיבות כמה מן הבעיות החמורות אשר מטרידות את חווארה. אנחנו חסרים שפה משותפת, אבל הנהג שלנו ריפעת משמש כמתרגם.

מיםinfo-icon

מעיין מקומי מספק מים להתנחלויות ולחווארה. לפעמים חברת מקורות מורידה את לחץ המים שנועדו לחווארה; ואז בתים במעלה הגבעה אינם מקבלים מים או לא מספיק מים.

הטרדות מצד המתנחלים

        שלוש התנחלויות יושבות על גבעות סמוכות: ברכה, איתמר ויצהר. המתנחלים מברכה הסמוכה יורדים כדי לשרוף את עצי הזית של הכפר בורין ולפרוץ לבתיו. לפני עשרה ימים, איש מאיתמר הרג צעיר מחווארה. יצהר, ההתנחלות הקרובה ביותר, על ראש הגבעה, הוא הבעיה הקשה ביותר שלהם, אומר א.  

        לאחר הפקעת אדמות פלסטיניות, מתנחלי יצהר מגבשים דרכים חדשות כדי לתקוף את  שכניהם הילידים ואת רכושם.

(1) בצהריים לפני עשרה ימים, א. אומר לנו, בכיכר ליד דרך שכם, בין 400 ל-500 גברים, נשים וילדים פלסטינים - משפחות שלמות - נאספו כדי להזדהות עם האסירים השובתים רעב, שחלקם הם קרובי משפחה שלהם. כ-20 מתנחלים צעירים באו ויידו אבנים לעבר פלסטינים אלה; תוך כדי נהיגה הביתה, מתנחל ירה ופצע עיתונאי-צלם אמריקאי.   

(2) לפני שבוע בלילה, כך נאמר לנו, מתנחלים שרפו טרקטור פלסטיני שחנה סמוך לביתו של הבעלים. הם גם שרפו שטח גדול של עצי זית.

(3) על ידי זריקת אבנים לעברם, המתנחלים מרתיעים את החקלאים מלעבד את אדמותיהם שלהם. במקום להגן על הקורבנות, הצבא "מאפשר" להם לעבד את אדמותיהם רק אם ברשותם רישיון עבודה, נאמר לנו; ולהפעיל את הטרקטורים שלהם רק יומיים בשנה. הגבלת זמן בלתי חוקית זו מהווה לא רק פגיעה בוטה בזכות הגישה של החקלאים לאדמות שלהם, אלא גם בכך מקטינה את התפוקה של משקיהם, והיא גם שמצמצמת את המקור העיקרי או היחיד שלהם להכנסה. לא ניתן לחרוש ולטפח את כל אדמותיהם בימים שהוקצבו להם, והחקלאים מאבדים חלקים גדולים של משקיהם: לא מעובדת, מכוסה עשבים, אדמה זו כיום מבוזבזת.

        על-ידי הקטנת שטח האדמות המעובדות, כלומר הקטנת התפוקה שלהן, הגבלת הזמן הלא-מוצדקת הזו מעמיקה את עוניים של פלשתינים אומללים אלה.

(4) בסביבות 3 או 4 אחה"צ, מתנחלים מיצהר - בשיטות שמזכירות את אלו השטניות של הקו-קלוקס-קלאן - באים בקביעות לחווארה, פורצים אל בתים פרטיים, בקבוצות של 80 אנשים, כדי להסב נזק ולהכות משפחות שלוות . חודש וחצי לפני כן, קבוצה כזו הכתה אישה בת 70 על ראשה, וכן שני גברים מבני משפחתה.

        למרבה האירוניה, הגברים פורעי החוק והאלימים הללו, שייכים לקהילה דתית מאוד עם שתי ישיבות. חלקם היו או עדיין תלמידי ישיבה. האתר TimesofIsrael.com מספר שגברים מיצהר "התקיפו אנשי ביטחון ישראלים"; ובאוגוסט 2015, בשעת לילה הציתו בית בכפר דומא, הרגו תינוק בן 18 חודשים, עלי סעד דוואבשה, ובשריפה נפצעו אנושות ההורים הצעירים שלו (מקור: S.Weinglass 7.08.15, "ביצהר, ליבה של ההתנחלות הקיצונית, עוינות כלפי ישראל  .. אין זה סוד").

            אי אפשר שלא לתהות אם בכל שנות לימודיהם בישיבה, או אפילו בהתכנסותם בבית הכנסת, איש מעולם לא סיפר להם על הכבוד הראוי לזולתם - בלי הבדל דת, גזע או צבע - וזכויותיהם לחיים ולרכוש?

            בתשובה לשאלתנו, א. אומר, שהמת"ק לא יכול לעזור להם. הצבא, הוא מוסיף, מפחד מהמתנחלים האלימים הללו.  החיילים רק מפטרלים בדרך שכם, וכך המתנחלים יכולים להמשיך ולנהוג כבעבר, באין מפריע.

(5) לבסוף, הצבא סולל כביש חדש עוקף חווארה לטובת המתנחלים. לאחרונה, ראש העיר גילה זאת בשעה ששאל חיילים לסיבה עבורה הם בודקים אדמה פלסטינית פרטית.

            הכביש החדש יפלוש שוב לאדמות הפרטיות של התושבים.

אשפה

            לאחרונה, כאשר הנהג פינה את האשפה העירונית לביתא, למגרש האשפה הקבוע שלהם, הצבא תפס את רכב האשפה העירוני למשך 10 ימים והחזיק בנהג למשך כמה שעות. הרכב שוחרר רק לאחר שהעירייה שילמה 8000 ש"ח דמי כופר וחתמה על התחייבות לפרוק את האשפה מעתה באתר מרוחק. זה יגדיל את ההוצאות העירוניות באופן ניכר: המסע ידרוש יותר  בנזין, והנהג ושני עוזריו יצטרכו לשלם עבור יותר שעות עבודה. ומעל הכל, העיר תצטרך לשלם תשלום גבוה לחברה שמנהלת את אתר ההטמנה החדש הזה: 130 ש"ח לכל טון של אשפה. 10טונות היא כמות האשפה הממוצעת ליום; כלומר, 300 טונות לחודש; ולכן הם יצטרכו לשלם 39,000 ש"ח מדי חודש.

            עד עכשיו, רק 60% מהתושבים שלמו עבור שירות עירוני חיוני זו. לעירייה, אשר לא נעזרת ברשות הפלסטינית (נפת שכם), וגם לא בשום גורם אחר, אין כספים עבור תשלום לא מוצדק ובלתי צפוי זה. יתר על כן, בתוך 10 ימים ממועד הפקעת הרכב על ידי הצבא, הצטברה אשפה בהיקף של 5 טונות ליום לכל בית. בימים חמים אלה, ממש לפני תחילת הרמדאן, זה היה יכול להיות מפגע בריאותי חמור מאוד.