ביקור בכפרים תלפית ויתמא. "השנה קבלנו היתר רק ליום אחד למסיק הזיתים"

נקודות עיקריות: המסיק באדמות קרובות להתנחלויות בעייתי ביותר. מטרתם העיקרית של התושבים היא להנות שוב מזכויותיהם האזרחיות והאנושיות ולחיות בשלום עם הישראלים.

תלפית

שוחחנו עם ראש המועצה של תלפית, כפר המונה כ-3,900 נפשות.

הטרדת המתנחלים והיתרי עבודה: כעת אין הטרדה מצד המתנחלים אך במהלך המסיק המצב היה שונה לחלוטין. תחילה, יש לציין את עניין ההפקעות.

ההתנחלות עלי בנויה על 50 דונם של אדמת תלפית, וכן על אדמות קריות וא-סאוויה הסמוכים. הגישה לאדמות הקרובות לעלי מוגבלת מאוד עבור בעליהם.

עליהם לקבל היתרים מהמנהל האזרחי על מנת להגיע למטעי הזית שלהם. השנה הם קבלו היתר רק ליום אחד—במקום חמשת הימים המקובלים (שגם הם לא ממש מאפשרים להשלים כראוי את העבודה הדרושה). מדובר ב-100 דונם.

עד היום עלי הפקיעה כ-150 דונם מאדמות תלפית.

מים. עכשיו, בחודשי החורף, אין בעיה עם הספקת המים. אבל לא כך בקיץ.

הכפר אינו מחובר למערכת המים של מקורות. המים מגיעים מהכפר רוג’יב, אשר בשטח א’ בקצה של נבלוס; כפר זה כן מחובר למקורות. בחדשי הקיץ הכפריים ב-תלפית קונים מים ממיכליות אשר אותם ממלאים ברוג’יב. הם משלמים כפליים מהמחיר אשר בעלי המיכליות מרוג’ב ומכפרים שכנים משלמים.

חשמל. אין בעיה עם הספקת חשמל. הכפר מחובר לכפר היותר גדול קבלן, אשר הוא כן מחובר למערכת בישראל.

חינוך. ישנם שני בתי ספר יסודיים בכפר (כיתות א’ עד ט’)—אחד לבנות, אחד לבנים.

בתיכון בנות ובנים לומדים ביחד באותה כיתה. התפעלנו לשמוע זאת, כי בגלאים אלה, לרוב יש הפרדה בין המינים. מ’ הסכים אתנו, והוא הוסיף שהכפר היה מעדיף שיהיו שני תיכונים, אך לעת עתה אין תקציב לבנות עוד בית הספר. חלק מהתלמידים ממשיכים לאוניברסיטה.

תעסוקה. מספר בוגרי אוניברסיטה עובדים ב-רמאללה ברשות הפלסטינית או אצל אחת החברות שם. 90 או 100 גברים הם בעלי היתרים לעבוד בארץ, בבניה. כ-10% עובדים בחקלאות. אצל הנשים, כ-10% עובדות בחינוך; 90% נשארות בבית ללא עבודה.

יש 10% של אבטלה: אחוז נמוך בהשוואה לכפרים אחרים.

הסכסוך. לפני שעזבנו, שאלנו את מארחינו איזה פתרון לסכסוך ישראל—פלסטין נראה להם אפשרי. תשובתם: “אם יהיו שתי מדינות, ולנו לפלסטינים יהיו שוב זכויותינו, ונוכל לפתח את כלכלתינו, אז נוכל לחיות בשלום בארץ זו.

יתמא

הגענו ללא תאום קודם, כי לא היה לנו מספר טלפון או שם של איש קשר. למרות זאת, התקבלנו למשרדו של ראש המועצה. הוא דובר מעט עברית ומעט אנגלית, אך בחדרו נכח איש אשר דיבר אנגלית שותפת, כך שיכולנו לשוחח. 

הטרדת המתנחלים. שאלתנו הראשונה בדרך כלל נוגעת לאופן הקיום וצורת ההטרדות של המתנחלים ו/או על בעיות אחרות עם מתנחלים באיזור. האיש שמדבר אנגלית מיד התחיל בהתקפה ארוכה וכועסת כנגד המתנחלים וההתנחלויות. “ההתנחלויות הם הבעיה. הם לקחו את אדמתינו. המתנחלים אינם שכנים טובים. בזמן המסיק, עלינו לקבל היתר כדי ללכת רק למטעי זיתים שלנו ולמסוק את הזיתים.

״זו לא הדרך לחיות בשלום. לאחר שקבלנו את ההיתר, הלכנו למסוק את הזיתים ליד רחלים. (התנחלות מעל הכפר). בזמן שעבדנו, מתנחל ירד והופיע לידינו.

’למה אתם כועסים?’ הוא שאל אותנו. ‘אתם גזלתם את אדמתינו.’ ענינו לו.

“ישראל לא מסכימה לתת לנו אפילו 20% ממדינתינו. המתנחלים לא רוצים לתת לנו כלום!

אם אין שלום,תמיד נמשיך להילחם אחד בשני.

הישראלים פוחדים. יכולנו לחיות ביחד [בשלום] אבל מנהיגינו לא שווים. למרות שאנחנו בוחרים את מנהיגינו—הם לא שווים!”

 זה רק קטע קטן מדבריו, אך אתם בוודאי כבר מבינים.

חנוך. “אנו מספקים חנוך לילדינו מגיל ארבע ועד סוף התיכון.

כ-40% מתלמידינו ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות. הבוגרים אינם מוצאים עבודה בתחום למודיהם.”

מים. ישראל לא מספקת לנו מספיק מים. בקיץ יש לנו מים זורמים אולי פעם בשבוע; לפעמים רק פעם בחודש. ישראל נותן לנו רק מטר מעוקב אחד של מים בעוד שלמתנחלים כ-  100 מטר מעוקב! יש לנו מאגר מים אבל אנו זקוקים למשאבות כדי לחלק את המים, כי אין לחץ.

חשמל. יתמא לא מקבלת מספיק חשמל. לוקחים כמות מסוימת מקבלן [כפר גדול] אשר מספק חשמל לכפרים אחרים קרובים אליו (קריות ותלפית).

אמרנו שלום ומיהרנו לרכבת חזרה לתל אביב.